במקום לקדם פינוי בינוי: חברי ועד שכונתי יפצו אחד את השני על לשון הרע

תביעות הדדיות של מאות אלפי שקלים שהגישו חברי ועד בשכונה בהרצליה חשפו כי כל אחד מהצדדים ניסה להביא לכך שפרויקט התחדשות עירונית יבוצע על ידי יזם מטעמו, במאבק שהוביל לפרסומים מכפישים

במסגרת קידום פרויקט פינוי בינוי בשכונה וותיקה הרצליה, ניסו שתי קבוצות בוועד השכונה לרתום כמה שיותר תושבים לתמוך ביזם שלהם, במקום לאחד כוחות. המאבק כלל פרסומים מכפישים הדדיים. תביעת לשון הרע רחבת היקף שהגישו שני חברי וועד נגד חבר שלישי נדחתה ברובה הגדול. השופטת הדסה אסיף חייבה את הנתבע לפצות את התובעים ב-20,000 שקל. במקביל הם חויבו לפצות אותו ב-3,000 שקל.

הצדדים הם תושבי שכונת יד התשעה בהרצליה. הם נבחרו ב-2016 להיות חברים בוועד השכונה. מדובר בשכונה ותיקה ומזה שנים נעשים בה מאמצים לקדם פרויקט פינוי בינוי. על רקע זה היו מחלוקות בין הצדדים, שבאו לידי ביטוי בפרסומים שונים.

לטענת התובעים, הנתבע כתב נגדם פרסומים במטרה להשמיץ אותם ולהכפיש את שמם בעיני תושבי השכונה. זאת, כדי להביא להדחתם ולשכנע את תושבי השכונה להעדיף התקשרות דווקא עם החברה הקבלנית שהנתבע קשור אליה.

התובעים פירטו 14 פרסומים המהווים לטענתם לשון הרע. לדבריהם, בפרסומים טען הנתבע שהם, חברי הוועד, ביקשו מאחת החברות שנתנה הצעות לפרויקט לקבל 100 דירות או לשלם להם 200,000 שקל. הם הדגישו כי הנתבע רמז שהם משלשלים לכיסם את ההטבות.

בנוסף לדבריהם, הנתבע כינה אותם ואת יתר חברי הוועד "חותמת גומי", "אויב", "חברים עבריינים", "ועד מפוקפק" ו-"ועד חרא". הוא גם ייחס להם התחזות כשומרי מצוות וכתב: "עאלק דתיים, שיורידו את הכיפה". התובעים העמידו את סכום התביעה על סך של 500,000 שקל.

הנתבע טען כי מדובר בתביעת השתקה שמטרתה למנוע ממנו לחשוף את מעשי השחיתות של התובעים. לדבריו, התובעים חברו לגורמים עברייניים במטרה לקבל נתח מרווחי הפרויקט. הוא ציין שכשהתברר לתובעים שהיזמים שנבחרו לא משתפים איתם פעולה הם פעלו כדי לעצור את קידום הפרויקט ולהכניס יזמים שמסכימים לשתף איתם פעולה.

הוא הדגיש כי פרסומיו הם אמת שכן התובעים באמת מעלו בתפקידם ופעלו ממניעים זרים. לטענתו, הביטוי "חרא" הוא נפוץ ומקובל בשכונה שלהם.

במקביל הוא הגיש תביעה נגדית בה תבע לחייב את התובעים לשלם לו 100,000 שקל בגין פרסומים בהם הם הציגו אותו כמי שאינו חבר בוועד השכונה וכמי שפועל ממניעים זרים.

עלגי לשון

השופטת הבכירה הדסה אסיף מבית משפט השלום בהרצליה כתבה בקשר לביטוי "ועד חרא" כי מדובר בצורת ביטוי גסה ונחותה. ואולם כבר נפסק כי לא כל שימוש בשפה כזו הוא לשון הרע. "שוכנעתי שמדובר בדרך ביטוי של 'עלגי הלשון'... אמירה כללית, שבנסיבות לא מצאתי שהיא עולה לכדי  לשון הרע", כתבה.

לעומת זאת, היא קבעה שפרסומים אחרים בהם רמז הנתבע שהתובעים נוטלים לכיסם טובות הנאה, כמו גם הכינוי "עבריינים", מהווים לשון הרע. למסקנה זהה הגיעה השופטת גם ביחס לפרסום שבו הטיל הנתבע ספק בהיותם של התובעים דתיים.  

עוד היא קבעה שהנתבע לא הוכיח שדבריו אמת ולא הביא כל ראיות בנושא. השופטת פסקה 20,000 שקל לטובת התובעים בגין הפרסומים של הנתבע. במקביל, היא חייבה אותם לפצות אותו ב-3,000 שקל על הפרסומים מצידם.  

הנתבע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד רועי שעיה
• ב"כ הנתבע: עו"ד יוסף פאלוך

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.