יומיים לאחר שהחל לעבוד בנגריה בשפרעם התבקש הילד להעמיס לוחות מתכת דקים על רכבו של המעסיק. הלוחות החליקו וחתכו את ידו השמאלית. טענת המעסיק כי חשב שהילד בן 17 נדחתה.
באפריל 2014 נפגע ילד בן 14 שהועסק בנגריה בשפרעם. לוחות מתכת חדים שהעמיס על רכב החליקו, פצעו את ידו והותירו בו נכות. תביעה שהגיש נגד מעסיקו וחברת הביטוח ״הפניקס״ התקבלה לאחרונה. השופט מוחמד עלי קבע שהמעסיק הפר את חובת הזהירות כלפי העובד כשלא סיפק לו סביבת עבודה בטוחה.
הילד הועסק בנגריה במהלך חופשה מבית הספר. יומיים לאחר תחילת עבודתו הוא נסע עם מעסיקו למסגרייה סמוכה. המעסיק החנה את רכבו מחוץ למקום בשיפוע וביקש מהילד ומעובד נוסף להעמיס על הרכב לוחות פח דקים וחדים. בשלב מסוים החליקו הלוחות ופצעו את הילד בכף ידו השמאלית.
המעסיק טען שהילד והעובד הנוסף שהיה עמו לא היו אמורים להעמיס את הלוחות שכן זה היה תפקידם של עובדי המסגרייה. לדבריו, התובע "שיחק בלוחות הברזל״ או הזיז אותם על דעת עצמו לאחר שכבר הונחו ברכב. בנסיבות אלה, לטענתו יש לפטור אותו מאחריות או לכל הפחות להטיל על התובע אשם תורם.
עוד הוסיף המעסיק כי הורי הילד וקרוב משפחתו שביקשו ממנו להעסיק אותו, הטעו אותו לחשוב שהוא בן 17.
מבטחת העסק, חברת הפניקס, טענה שאין כיסוי ביטוחי לאירוע מאחר שהנתבע העסיק את הילד בניגוד לחוק עבודת הנוער (שקובע שאין להעסיק ילדים שעדיין לא מלאו להם 15 שנה). היא הדגישה שהפוליסה כוללת סעיף מפורש שלפיו אין כיסוי במקרה של העסקה בניגוד לחוק זה.
מומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט העריך שבגין התאונה נותרה לילד נכות בשיעור של כ-11%.
צעיר וחסר ניסיון
השופט מוחמד עלי מבית משפט השלום בקריות קבע שעדות הילד היתה אמינה והתיישבה עם דברים שמסר המעסיק ועם החומר הרפואי. הוא הדגיש כי הייתה זו חובתו של המעסיק לעמוד על גילו המדויק של העובד ולברר פרט מינימלי זה. ״ניתן בקלות מרבית לדעת את גילו של התובע למשל על ידי הצגת תעודת זהות של האב ואין זה מתקבל על הדעת שהנתבע לא יבחין כי מדובר בילד בן כ-14 שנים ולא נער בן כ-17 שנים״, כתב.
עוד כתב השופט כי חובות המעסיק לספק סביבת עבודה בטוחה חלות גם מחוץ לעסק או המפעל. לנוכח גילו הצעיר של הילד והעובדה שהיה עובד חדש וחסר ניסיון, היה על הנתבע להקפיד באופן מיוחד על בטיחותו. כך למשל, היה עליו להדריך אותו איך לבצע את העמסת הלוחות. כמו כן, ניתן היה לארוז את הלוחות כדי למנוע את הסכנה מקצותיהם החדים או לספק לתובע כפפות.
באשר לביטוח, השופט דחה את טענת המבטחת להיעדר כיסוי. הוא כתב, בין היתר, כי לנוכח פערי הכוחות בין חברת הביטוח והמבוטח יש לפרש חריגים לפוליסה בצמצום. במקרה זה, החריג בפוליסה חל רק על תביעות הקשורות בהפרת חוק עבודת הנוער ואינו חל על תביעות רשלנות.
בהתאם לחוות דעת המומחה ציין השופט שהתובע סובל כיום ממגבלות בכיפוף חלק מאצבעות היד והדבר ישפיע על אפשרויות התעסוקה שלו בעתיד.
בסך הכל חויבו המעסיק וחברת הביטוח לפצות את התובע ב-469,858 שקל בתוספת שכר טרחת עו״ד בסך 85,000 שקל והוצאות.
- ב״כ התובע: עו"ד א' רסלאן
- ב״כ הנתבעים: עו"ד ג' טוקאן, עו"ד ג' אג'באריה
עו״ד מיטל שמיע יוסף
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.