המעשים המחרידים בוצעו כשהנער שמר על הילדה בזמן שאמה נעדרה מהבית. התביעה הוגשה גם נגד הוריו של הנער אך בית המשפט קבע שהם אינם אחראים
בבית משפט השלום בתל אביב התקבלה לאחרונה תביעת נזיקין שהגישה צעירה נגד שכן שתקף אותה מינית בילדותה. בזמן המעשים הנפגעת הייתה כבת 4-5 והפוגע היה כבן 14-15. פסק הדין התבסס על הרשעת הנתבע בהליך פלילי שנוהל נגדו. התובעת סיפרה שהנתבע נהג להוריד לה את הטיטול, להתחכך בה והוא אף החדיר את איבר מינו לגופה על אף התנגדותה וצעקותיה.
בתביעה סיפרה הצעירה (כיום בת 32) שהמעשים בוצעו כשהייתה ילדה רכה בשנים כבת 4. משפחתה גרה מול משפחת הנתבע, דלת מול דלת, והאימהות היו מיודדות.
לדבריה, לאורך תקופה של מספר שנים הנתבע, ששימש כשמרטף עליה, אנס אותה וביצע בה מעשים מגונים. המעשים בוצעו תוך שהיא מתנגדת וצועקת והנתבע מאיים עליה לבל תספר להוריה.
לטענת התובעת, למעשים אחראים גם הורי הנתבע שהיו אפוטרופסיו הטבעיים והייתה מוטלת עליהם החובה לחנך ולטפל בבנם ולהשגיח עליו, ובכלל זה לעשות כל הנדרש כדי למנוע כל מעשה מסוכן שלו.
בכתב התביעה פירטה התובעת את המעשים שבהם הורשע הנתבע בהליך הפלילי: הוא היה מסיר את הטיטול מגופה, לעתים בעצמו ולעתים דרש ממנה לעשות זאת, ואז היה משכיבה על הרצפה או על המיטה, מפשיל מכנסיו ומחכך את אבר מינו באבר מינה עד כדי סיפוק מיני. במספר מקרים הוא החדיר את אבר מינו לאבר מינה באופן שגרם לדימום. מעשים אלה בוצעו תחת כפייה, אגב שימוש בכוח, דיכוי ובניגוד לרצונה. היא ביקשה ממנו לחדול ממעשיו אך הוא איים עליה שלא תספר על המעשים ונהג לסתום את פיה בידו בעת ביצועם.
התובעת סיפרה שבהיותה ילדה קטנה נצרה את הסוד הנורא בלבה לאורך שנים ופחדה לשתף את אמה או כל מבוגר אחראי במעשים שבוצעו בה. רק בגיל 11, אחרי ששמעה ברדיו תכנית על אונס, סיפרה לדודתה על המעשים שעברה. בעקבות זאת נפתחה חקירה פלילית שבסופה הוגש כתב אישום נגד הנתבע. הוא הורשע באינוס בכוח, איומים תוך ניצול מצב המונע התנגדות של קטינה ובמעשה מגונה בקטינה. הנתבע נשא בעונש מאסר בפועל בן שנתיים ושוחרר.
הנתבע והוריו כפרו באחריות. הנתבע טען כי לא ביצע את המעשים וניסה להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין. ההורים טענו שלא ידעו מאום על המעשים ולא היו יכולים לדעת.
אמו של הנתבע העידה כי באחד מהימים מצאה את בנה בוכה בחדרו. לאחר שדובבה אותו הוא סיפר שאמה של התובעת כעסה עליו לאחר שגילתה שהתחכך בבתה. אם הנתבע ציינה כי לאחר מועד זה לא אפשרה עוד לבנה לשמור על הילדה אך לא ״עשתה עניין״ שכן גם אם התובעת לא התייחסה לנושא מעבר לכך.
הודה שתקף
סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט טל חבקין, קיבל את התביעה נגד הבן ודחה אותה בכל הנוגע להורים.
הוא כתב כי אחריות הבן לא יכולה להיות שנויה במחלוקת לנוכח הכרעת הדין המרשיעה. הוא הודה שתקף את התובעת, איים עליה וביצע בה מעשים מגונים. בנסיבות אלה הוא חייב לפצות אותה.
מנגד, על ההורים לא מוטלת אחריות שכן לא הוכח שהם ידעו או היו צריכים לדעת על הסיכון שבנם יתקוף את התובעת.
בהתאם לחוות דעת רפואית קבע השופט שהתובעת נותרה עם 10% נכות. הנתבע חויב לפצות אותה ב-880,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 17.55% והוצאות בסך 12,000 שקל. התובעת חויבה לשלם להורים שכ״ט עו״ד בסך 25,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו״ד אמיר אריק
- ב״כ הנתבעים: עוה״ד עודד גיל ודורית שרי
עו"ד ארז מלכה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.