האם קורבנות שיימינג יכולים לתבוע את יומם בבית המשפט?

בעולם בו כל אחד חמוש במצלמה, דעה ואינטרנט בכף היד, "שיימינג" הפך לתופעה של ממש, ובמקרים רבים גבול הטעם הטוב נחצה מזמן. האם ראוי שמערכת המשפט תתערב ותעסוק בתופעה?

מדי יום מפציע "כוכב" חדש ברשת. פעם זה רכב משטרתי שמונצח חונה בחניית נכים, פעם זה ה"ישראלי" שמונצח בסרטון כשהוא מבצע מעשה "מכוער" בעיני הציבור, כדוגמת סרטון ה"שוקולד" הבלתי נשכח, ופעם זה נותן שירות כזה או אחר שזוכה ל"פוסט" עוקצני, כדוגמת מנהל סניף משרד הפנים בתל אביב, ש"כיכובו" הוביל לבסוף למותו, ועוד ועוד כיד הדימיון הטובה.

לייעוץ בענייני לשון הרע:

עו"ד לשון הרע

כל מה שצריך זה להעלות תמונה או סרטון או פוסט, והרשת כבר תעשה את שלה ותכתיר את ה"כוכב" היומי. מאות ואלפי גולשים, ישרשרו את הכוכב עד אין קץ, כל אחד יביע את דעתו, מי לחיוב מי לשלילה, וחלקם בגידופים וכתובות נאצה.

ומה על ה"כוכב" היומי שבויש?! הוא נותר ללא יכולת להתגונן אל מול אינספור התגובות.

נשאלת השאלה, האם מי שבויש – בצדק ובעיקר שלא בצדק – יוכל לתבוע את מביישיו?! שאלה זו, שעדיין לא הוכרעה בפסיקה הישראלית, זכתה בשבוע שעבר לכנס שערכה לשכת עורכי הדין בנוגע להתמודדות מערכת המשפט בישראל עם התופעה שזכתה לכינוי "שיימינג", מלשון "בושה" באנגלית, או בעברית – "בִּיוש".  

בית המשפט אינו גננת

מרבית משתתפי הפאנל – שהורכב מבכירי עורכי הדין העוסקים בתחום "לשון הרע" ומשופטת בית המשפט המחוזי אביגיל כהן, שישבה בעברה בתביעות לשון הרע רבות – היו תמימי דעים, כי "שיימינג", על אף שמו, הוא דווקא, לרוב, בגדר תופעה חברתית מבורכת. על אף שמבחינה פורמלית היא עשויה להיחשב לעיתים כלשון הרע, מערכת המשפט איננה המקום לטפל בתופעה זו, וספק רב אם בכוחה להסדיר ולאכוף את הקשקשת ברשת.

מרבית חברי הפאנל עמדו על כך שלרוב הפרסום הראשוני אינו בגדר "לשון הרע", מכיוון שהוא חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי", כך אפילו באותו מקרה מצער שבסופו התאבד מנהל סניף משרד הפנים בתל אביב. ספק אם "משרשרי" אותו פרסום, שאף הוסיפו עליו כהנה וכהנה תגובות, עברו עבירה של לשון הרע, וממילא, תביעה כנגד "שרשור" של מאות או אלפי גולשים אינה ישימה. 

השופטת אביגיל כהן טענה כי בית המשפט אינו יכול להיות ה"גננת" של הרשת וכי התבטאויות שגובלות בקללות ונאצות, הגם שאין ספק שאינן ראויות,  אינן מקימות עילה לתביעה.היחיד ממשתתפי הפאנל שסבר אחרת היה עורך הדין רון לוינטל, שטען כי צריך וניתן להגיש תביעות לשון הרע במקרה של "שיימינג", וכי יש בכוחה של מערכת המשפט להסדיר ולטפל בתופעה. עו"ד לוינטל דימה את שרשור הגולשים לתאונת שרשרת. כפי שבתאונת שרשרת כל הרכבים מחוייבים בתשלום פיצוי למי שפגעו בו מאחור, כך גם בתופעת השיימינג, לטעמו צריך וניתן להיפרע מהמשרשרים למיניהם.

עם זאת כל חברי הפאנל היו תמימי דעים כי ככל שהפרסום הראשוני אינו אמת, הרי מדובר בלשון הרע ובהחלט ניתן לתבוע את המפרסם, אם כי גם במקרה זה ספק אם ניתן לתבוע את ה"משרשרים" של אותו פרסום.

כמו כן, כל חברי הפאנל הסכימו כי גם אם קללות ונאצות אינן מקימות לכשעצמן עילת תביעה, הרי גם לחופש הביטוי יש גבול וכאשר הוא נחצה, בדברי הסתה למיניהם, בהחלט ראוי וניתן להגיש תלונה במשטרה כנגד המסית והוא בהחלט יטופל על-ידי מערכת אכיפת החוק.

האם ניתן לתבוע פלטפורמות כגון פייסבוק?

שאלה נוספת שעלתה לדיון הייתה האם ניתן להגיש תביעה כנגד הפלטפורמה האינטרנטית (למשל נגד פייסבוק) שבה נעשה השיימינג. גם על שאלה זו השיב הרוב המכריע של משתתפי הפאנל בשלילה. עם זאת, הייתה תמימות דעים כי יכול ותקום עילת תביעה כנגד הפלטפורמה האינטרנטית, במידה שהאדם המבויש יפנה בבקשה להסרת הפרסום ובקשתו תידחה. כמו כן, החברים הסכימו שמערכת המשפט יכולה לתרום את חלקה בכל הנוגע להסדרה של הסרת הפרסום הפוגע.

גם אני נוטה להסכים עם דעת רוב חברי הפאנל, כי שיימינג היא תופעה חברתית שלא צריך (וספק אם בכלל ניתן) להסדיר באמצעות מערכת המשפט.

כל אדם צריך לזכור שבימינו אנו יש מצלמות בכל מקום, ומעשיו והתנהגותו עשויים להיות מתועדים, בין אם בתמונה, בין אם בסרטון ובין אם רק ב"פוסט" מילולי. מי שלא רוצה שיביישו אותו ברשת, צריך פשוט להימנע ממעשים מביישים. זוהי ההגנה הטובה ביותר מפני שיימינג.

לזכור שמאחורי כל פוסט עומד אדם

מן הצד השני, נראה שגבול הטעם הטוב נחצה כבר ממזמן. אנשים נשפטים בחומרה ב"כיכר בעיר" המודרנית גם על מעשים של מה בכך. אז עם כל הפיתוי שיש בהצטרפות לגל שיימינג וההנאה המוזרה שיש למשרשרים בשיתוף ה"עוולות" שהגיעו לידיהם, נראה לי שכל גולש וגולשת צריכים לחשוב טוב לפני שהם "משתפים", בטח ובטח לפני שהוא מוסיף "תגובה" משלהם.

בסופו של דבר יש לזכור שמאחורי כל פוסט כזה עומד אדם, וגם אם מדובר באדם שחטא, ספק אם הוא צריך להיענש במה שמכונה "לינצ'טרנט" בכיכר העיר המודרנית – היא המרשתת. וגם אם אנחנו רוצים למתוח ביקורת, אין הצדקה לקללות ונאצות. ביקורת אפשר להשמיע גם בנחת ובמילים מתונות.

* עו"ד אבי חימי עוסק במשפט פלילי  

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.