אחיו התאום ואח נוסף של הילד נשארו עם האב. השופט דחה את התביעה לפי אמנת האג לאחר שהתרשם כי הילד מאוד קשור לאמו ולאחיותיו שבישראל ובזמן שחלף כבר רכש חברים והתחבר לקרובי משפחה
סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת אסף זגורי דחה לאחרונה תביעת חטיפה שהגיש תושב גרמניה לאחר שאשתו נסעה עם שניים מחמשת ילדיהם לחופשה בישראל וסירבה לחזור. התביעה הוגשה רק בנוגע לאחד הילדים, בן 6 שאחיו התאום נשאר עם האב. בפסק הדין נקבע כי אף שהאם חטפה את הילדים אין להחזיר את הילד מאחר שחלפה יותר משנה עד שהאב הגיש את התביעה ובינתיים הוא השתלב בארץ, רכש חברים, התחבר לקרובי המשפחה שלו ואי אפשר להפריד אותו מאמו ואחיותיו שבישראל.
ההורים, שניהם מוסלמים, עברו לגרמניה ב-2003 ושם נולדו ילדיהם, הבת הגדולה כבר בגירה והתחתנה בישראל. ביולי לפני שנה טסה האם לחופשת קיץ בארץ יחד עם הבת הנוספת ובנה בן ה-5. אחיו התאום וילד נוסף נסעו במקביל עם האב לחופשה בירדן ושבו לגרמניה כעבור שלושה שבועות אבל האם והילדים לא חזרו במועד המתוכנן.
בתביעת החטיפה שהגיש האב כשנה ושבועיים לאחר מכן הוא טען כי הופתע כשבתו התקשרה להודיע לו שאשתו לא מתכוונת לחזור לגרמניה. לדבריו, הוא ניסה להגיע איתה להבנות אבל בסופו של דבר התגרש ממנה ופנה לעזרת הערכאות בגרמניה ובישראל.
האם טענה מנגד כי כלל לא מדובר בחטיפה שכן האב ידע שהיא לא מתכוונת לחזור. היא טענה כי היחסים ביניהם לא היו תקינים לאורך שנים בשל אלימותו כלפיה וכשעזבה לקחה איתה את כל החפצים שלה ושל הילדים בהסכמתו. בתוך כך היא טענה כי יום לאחר שהגיעה לישראל האב כבר הודיע לה על הגירושים ועל חלוקת המשמורת בין הילדים – כך ששני הילדים שאיתה יישארו במשמורתה.
האם הוסיפה כי גם אם מדובר בחטיפה מתקיימים כאן החריגים לפי חוק אמנת האג שמצדיקים להשאיר את הילד בישראל. ראשית, משום שהאב הגיש את התביעה יותר משנה אחרי החטיפה והילד כבר השתלב כאן. שנית, משום שהחזרתו תזיק לו נפשית ושלישית משום שהאב הסכים והשלים עם מגוריו בישראל.
לא רוצה לחזור
השופט אסף זגורי דחה את הטענה שלא מדובר בחטיפה וקבע כי האם הודתה בעדותה כי ההחלטה שלא לחזור לגרמניה הייתה חד-צדדית והאב לא היה מודע לה אלא לאחר מעשה.
עם זאת, האם הוכיחה כי חל כאן אחד החריגים מבין השלושה שהעלתה והוא "חריג ההשתלבות". חוק אמנת האג, הסביר השופט, קובע שני תנאים לקיומו של החריג: האחד, התביעה להשבת הילד הוגשה יותר משנה לאחר החטיפה והשני, הילד כבר השתלב בסביבה החדשה.
השופט מצא ששני התנאים מתקיימים שכן האב הגיש את התביעה כעבור למעלה משנה לאחר החטיפה והוכח שהילד השתלב בארץ. בהקשר הזה הפנה השופט בין היתר לתסקירי עובדת סוציאלית שהוזמנו במסגרת ההליך שמהם עלה כי רכש חברים, החל לדבר ערבית שוטפת וניכר כי הוא נהנה מחום ואהבה, טוב לו כאן והוא לא מעוניין לשוב לגרמניה למרות הגעגועים לאחיו ואביו.
עוד ציין השופט כי הילד מאוד קשור לאמו ולאחיותיו שבישראל, קיבל אזרחות ישראלית ובמסגרת תביעת משמורת שהגישה האם בבית הדין השרעי הומלץ לשלב אותו במסגרות חינוך כפי שנעשה בפועל.
לפיכך התביעה להשבת הילד לגרמניה נדחתה והאב חויב בהוצאות בסך 4,000 שקלים.
- ב"כ האב: עורך דין ויסאם דעאס מטעם הלשכה לסיוע משפטי
- ב"כ האם: עו"ד לענייני משפחה אומיימה חאמד מטעם הלשכה לסיוע משפטי
עו"ד אורן פרץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.