בית הדין לעבודה קבע שיש קשר סיבתי בין עבודתו הממושכת של התובע בחשיפה לעשן דלקים לבין סרטן שלפוחית השתן בו לקה
גבר שעבד שלושים שנה בחברת החשמל, נחשף לגזים רעילים וחלה בסרטן הוכר כנפגע עבודה. השופטת אירית הרמל מבית הדין לעבודה בתל אביב ציינה שהתובע אובחן כלוקה במחלה בהיותו צעיר יחסית שאינו מעשן, כך שלמעשה אין לו גורמי סיכון אחרים. בנסיבות אלה היא העדיפה חוות דעת רפואית שהכירה בקשר שבין העבודה לבין המחלה על פני חוות דעת ששללה את הקשר, וקבעה שמדובר בתאונת עבודה.
בעשרים שנותיו הראשונות בחברת החשמל עבד התובע כמפעיל בתחנת כוח רידינג. את העשור האחרון העביר בתפקיד תורן מים האחראי על זיקוק של מים לצורך הפעלת התחנה. כחלק מעבודתו היומיומית הוא היה חשוף לחומרים מסוכנים רבים, ביניהם סולר ומזוט. בשנת 2016 אובחן התובע כחולה בסרטן שלפוחית השתן. מכאן התביעה שהוגשה לבית הדין בספטמבר 2018, במסגרתה הוא עתר להכיר במחלה כפועל יוצא של עבודתו.
לצורך בירור התביעה מינתה השופטת הרמל מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית. המומחית כתבה בחוות דעתה שהתובע לא נחשף לגורם סיכון ודאי לסרטן שלפוחית השתן. עם זאת היא ציינה כי על רקע חשיפתו הממושכת של התובע לגזים רעילים במסגרת עבודתו והיותו לא מעשן, היא מכירה בתרומתה של העבודה להיווצרות המחלה.
השופטת קיבלה את התביעה על סמך חוות דעת המומחית, אלא שאז הגיש הביטוח הלאומי ערעור על החלטתה. במסגרת הערעור הורה בית הדין הארצי על החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה נוסף. בניגוד לקודמתה, המומחית הנוספת שמונתה קבעה שאין קשר בין עבודת התובע לבין הסרטן ממנו הוא סובל.
365 ימים בשנה
המומחית הנוספת כתבה בחוות דעתה כי התובע לא נחשף בעבודתו לחומרים המוכחים כגורמים לסרטן שלפוחית השתן. בפרט היא ציינה שהתובע לא היה חשוף לפליטות שריפה של מזוט וסולר, החשודות כגורמות לסרטן, אלא רק לחומרים עצמם בתצורתם הגולמית.
בהתחשב במחלוקת שבין המומחיות זיקקה השופטת את השאלה העומדת לפתחו של בית הדין: באיזה מצב היו הסולר והמזוט בשעה שהתובע נחשף אליהם?
השופטת הכריעה שהתובע נחשף גם נחשף לעשן הדלקים הרעילים, ולכן יש לאמץ את עמדת המומחית הראשונה המכירה בקשר הסיבתי שבין העבודה למחלה. השופטת נימקה שכבר בהחלטת המינוי של שתי המומחיות, במסגרתן נכתבו עובדות המקרה, צוין שהתובע נחשף גם לתוצרי השריפה של המזוט והסולר, ולא רק לאדים שלהם.
השופטת הוסיפה שגם אם הקשר בין חשיפה לעשן הדלקים לבין המחלה מוטל בספרות הרפואית בספק, היא רואה לנכון לקבל את התביעה בהסתמך על שני נימוקים נוספים.
האחד, מדובר בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה שמטבעה עוסקת בליקויים הנוצרים על פני תקופה ממושכת. במקרה זה, הסבירה, מדובר בעובד שנחשף במשך שנים רבות לחומרים המזיקים מדי יום ביומו, 365 ימים בשנה.
יתרה מכך, ציינה השופטת, בניגוד למומחית השנייה התייחסה זו הראשונה למאפייניו האישיים של התובע – אדם צעיר שאינו מעשן ללא גורמי סיכון אחרים להתפתחות סרטן.
"בנסיבות אלה אנו מוצאים הצדקה להעדיף את חוות הדעת המטיבה עם התובע", חתמה.
לפיכך הכירה השופטת במחלת הסרטן של התובע כפגיעה בעבודה. הביטוח הלאומי חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 2,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד סאמי אבו ורדה
- ב"כ הנתבע: עו"ד לירון דגון
עו"ד מאור עזרן
עוסק/ת ב-
ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.