בן זוגה ובנה של המנוחה רבו על הירושה – ביהמ"ש הכריע

בן הזוג הוכיח שהוא והמנוחה היו ידועים בציבור שניהלו חיי משפחה יותר מ-40 שנה ולכן העיזבון יחולק בינו לבין הבן. עם זאת, טענתו לבעלות במחצית מנכסי המנוחה מכוח הלכת השיתוף, נדחתה

שופטת בית משפט למשפחה בתל אביב, ורד שביט פינקלשטיין, הכריעה לאחרונה בסכסוך על ירושת מנוחה שלא הותירה צוואה. בנה היחיד טען שרק הוא יורש את אמו, כיוון שהיא ובן זוגה לא היו ידועים בציבור ואף היו פרודים בשנים האחרונות לחייה. אלא שבן הזוג של המנוחה הוכיח שהשניים ניהלו משק בית משותף והיו ידועים בציבור ולכן הוא זכאי לרשת אותה. עם זאת נקבע שדירת המגורים בה התגוררו בני הזוג במשך שנים רבות ורשומה על שם המנוחה, הייתה שייכת רק לה וגם היא תחולק שווה בשווה.

המנוחה הלכה לעולמה בשנת 2020 והותירה אחריה בן יחיד - הוא הנתבע. בתביעה נגדו, התובע טען כי היה בן זוג של המנוחה וידוע בציבור שלה במשך 45 שנים לפני פטירתה. לדבריו, הם חיו יחדיו תחת אותה קורת גג וניהלו משק בית משותף מתוך כוונת שיתוף וללא התחשבנויות כספיות. כמו כן, הם חגגו יחד חגים, יצאו לטיולים משותפים והשתתפו יחד באירועים משפחתיים. מכוח זאת, ביקש התובע לקבל צו ירושה לפיו הוא יורש של המנוחה יחד עם בנה.

בנוסף לכך, ביקש התובע להצהיר כי הוא בעלים של מחצית מנכסיה של המנוחה שהצטברו במהלך חייהם המשותפים, כולל דירת מגורים הרשומה על שמה. לדבריו, המנוחה רכשה את הדירה בשנת 1994 במהלך חייהם המשותפים ואומנם רשמה אותה על שמה בלבד, אך המשכנתה שולמה על ידי שניהם.

בנה של המנוחה הגיש התנגדות לצו הירושה וביקש להכיר בו כיורש היחיד שלה. לדבריו, אין להכיר בתובע כידוע בציבור של אימו שכן הם ניהלו הפרדה רכושית וחשבונות בנק נפרדים, וגם נפרדו שנתיים לפני פטירתה. משכך, טען, לתובע אין זכויות בנכסים של המנוחה והוא לא יורש שלה. באשר לדירת המגורים טען הבן, כי אימו רכשה את הדירה באמצעות הלוואה שנטלה לבדה מהבנק, ואפילו חשבונות החשמל, הארנונה והמים היו על שמה בלבד.

לא התכוונה לשתף

השופטת שביט פינקלשטיין קבעה שהתובע והמנוחה היו ידועים בציבור, לאור התקופה הארוכה והמשמעותית בה חיו יחד ולאור עדויות של מכרים ובני משפחה לפיהן הם חיו כבני זוג לכל דבר ועניין, והתובע דאג לכל צרכיה. כמו כן התרשמה השופטת שהתובע והמנוחה ניהלו את משק הבית במאמץ משותף וקנו רהיטים ומוצרי חשמל, כאשר כל אחד מהם תרם כפי יכולתו.

השופטת ציינה כי כשמדובר בידועים בציבור, בעלות של אחד מבני הזוג בנכסיו של האחר תקבע רק אם הוכח שהייתה כוונת שיתוף.

בנוגע לדירת המגורים, קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח כוונה של המנוחה לשתף אותו בזכויותיה. זאת מפני שהמנוחה בחרה לרשום את הדירה בטאבו על שמה בלבד ולא הוכח שהתובע השתתף בתשלום עבור הדירה, נטל חלק בהחזרי המשכנתה או בתשלום החשבונות. נקבע כי לכל היותר המנוחה התכוונה להעניק לתובע זכויות להתגורר בדירה עד סוף ימיו אך אין לו זכות בעלות בה.

גם תביעת התובע ביחס ליתר הזכויות והכספים שנצטברו במהלך החיים המשתפים נדחתה משלא הוכחה כוונת שיתוף לגביהם.

נקבע שיורשי המנוחה הם התובע והנתבע בחלקים שווים.

הנתבע חויב ב-20,000 שקל הוצאות.

• ב"כ התובע: עו"ד שלמה ושדי
• הנתבע לא היה מיוצג

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.