יזם נדל"ן ערך מיוזמתו שיפוץ בבניין והגיש בסופו תביעה של 2 מיליון שקל נגד חלק מהדיירים. השופטת דחתה אותו: "כפה עליהם את העבודות"
חוצפה או בקשה לגיטימית? יזם בנייה שבבעלותו כחצי מבניין בתל אביב קיבל היתר להוסיף לו שתי קומות ובריכת שחייה. אף שלתוכנית הוגשו התנגדויות רבות, הוא סיים את הבנייה ובסופה הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד דיירים אשר בבעלותם כרבע מהבניין, לשלם לו 2 מיליון שקל כהשתתפות בהוצאות. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט דחתה את התביעה, האשימה את היזם בחוסר תום לב וחייבה אותו לשלם לנתבעים הוצאות ניכרות.
התובע, יזם נדל"ן ובעליה של חברת הבנייה "פנדה", הוא הבעלים של כ-45% מזכויות הבניין שברחוב בלפור בתל אביב. שלושת הנתבעים הינם הבעלים של כ-28% הזכויות בבניין. ביוני 2010 הורה בית המשפט על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של רישום הבניין כבית משותף. במסגרת זו יוחדה לתובע דירת הגג וזכויות בנייה נוספות.
בשלב מסוים היזם הגיש בקשה להיתר בנייה, לצורך מימוש זכויות הבנייה שהוענקו לו. נגד הבקשה הוגשו לא פחות משבע התנגדויות, ואולם בסופו של דבר הותר ליזם לבנות שתי קומות הכוללות ארבע דירות, וכן בריכת שחייה על הגג.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט ביוני 2019 טען היזם שהנתבעים הלכה למעשה הסכימו לבנייה והם נהנים מהשקעתו שכן בזכותה ערך נכסיהם – ודמי השכירות שהם מקבלים עבורם – עלו משמעותית. לשיטתו, כפועל יוצא של דיני עשיית עושר ולא במשפט על הנתבעים להשתתף בעלויות ולשלם לו 2 מיליון שקל.
מנגד טענו הנתבעים שאין חוק המחייב אותם, כבעלי זכויות בבניין, להשתתף בעלויות חיזוק או עבודות שנעשו מכוח היתר בנייה שקיבל אחד הדיירים. בתוך כך נטען שהנהנה הבלעדי מהשיפוץ הוא היזם עצמו, כך שאין הצדקה לחייב אותם להשתתף בהוצאות.
היה צריך להתייעץ איתם
השופטת פינצ'וק אלט דחתה בשתי ידיה את טענת היזם לפיה הנתבעים הסכימו לשיפוץ. לדבריה, מלבד עדותו של היזם אין ראיה כלשהי שהנתבעים הסכימו להשתתף בעלויות. היא קבעה כי היזם מעולם לא שיתף את הנתבעים בתכניתו בטרם החל בביצוע העבודות, לא שיתף אותם בעלויות ולא אפשר להם לנסות להקטין את העלויות, וביצע את העבודות באמצעות חברה בבעלותו.
עוד הבהירה השופטת כי אילו סבר היזם שהנתבעים יסכימו להשתתף בעלויות השיפוץ, היה עליו להודיע להם עליו מבעוד מועד, לבקש את הסכמתם ולהתייעץ איתם ביחס לעלויות הנדרשות. הדברים נכונים במיוחד שעה שאמם המנוחה של שניים מהנתבעים – ממנה ירשו את הזכויות בבניין – הייתה אחת מהמתנגדות בזמן אמת לביצוע תוספת הבנייה.
"התנהלותו של התובע כמתואר לעיל, ותוך התעלמות מהנתבעים ביחד עם דרישתו כעת 'להגיש לנתבעים את החשבון', מהווה התנהלות שבחוסר תום לב וממילא שומטת את היסוד לתביעתו מכוח דיני עשיית עושר. בפועל התובע כפה את העבודות כפי שבוצעו ובעלויות שבוצעו למרות שהנתבעים התנגדו לכך ומבלי שניתנה להם הזדמנות כלשהי להשפיע על העלויות, וכאשר את העבודה ביצעה כאמור (באמצעות קבלני משנה) חברה בבעלות התובע", כתבה השופטת.
בנסיבות אלה היא הורתה על דחיית התביעה ועל חיוב היזם לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 80 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד וייזל ועו"ד רינגל
- ב"כ הנתבעים 2-3: עו"ד אסף אוסלקה
- ב"כ הנתבע 4: עו"ד אופיר בלטמן
עו"ד משה לין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.