המנוח הותיר צוואה בה קבע שרכושו יימכר לטובת מימון מלגות לסטודנטים בטכניון. בנו היחיד הגיש התנגדות וטען כי אביו היה רדוף מחשבות שווא ולא כשיר לערוך צוואה. עמדת הבן התקבלה בשתי ערכאות
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגיש הטכניון על פסק דינו של בית המשפט למשפחה בחיפה במסגרתו בוטלה צוואה שהותיר אדם לטובת המוסד. בית המשפט קבע כי אין בסיס להתערבות בממצאים העובדתיים שלפיהם המנוח סבל ממחלת נפש פעילה ולא היה כשיר לערוך את הצוואה.
המנוח יליד 1946, נפטר ב-2015. הוא היה גרוש ואב לבן יחיד וסבל מסכיזופרניה פרנואידית.
הוא הותיר אחריו שתי צוואות. בצוואה הראשונה, שנערכה ב-2003, ציווה את כל רכושו לבנו. בנוסף הוא ציווה 20,000 שקל לקרן ״ליב״י״ וציין "אני אוהב את חיילי ישראל אהבת נפש״.
בצוואה השנייה, עליה חתם ב-2004, הוא הורה למכור את כל רכושו, כולל בית בשווי 4.5 מיליון שקל, ולהקים בתמורה קרן למימון מלגות לחיילים קרביים שלומדים בטכניון. לבנו הוא הותיר סך של 36,000 דולר בלבד מאחר שלדבריו התנכר אליו.
לאחר מותו של האיש עתר הטכניון למתן צו קיום לצוואה השניה. הבן התנגד וטען כי הצוואה מבוססת על רצון מעוות ונובעת ממחלת אביו וממחשבות שווא.
בית המשפט למשפחה קיבל את ההתנגדות לאחר שהגיע למסקנה כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה ויכולת השיפוט שלו הייתה לקויה ומבוססת על תפיסת מציאות מעוותת.
עוד נקבע כי על אף נתק שהיה בין המנוח לבין בנו במהלך ילדותו, לאחר שחרורו של הבן מהצבא החל להירקם תהליך התקרבות ביניהם. ב-2004 חל משבר לאחר שהבן הביע רצון לבחור כלים סניטריים לדירתו עם אמו ומאז האב הפנה לו עורף.
הטכניון ערער על פסק הדין וטען כי יש לקיים גם צוואות של פגועי נפש. נטען, כי החל משנת 2001 (3 שנים טרם עריכת הצוואה) ועד לפטירת המנוח ב-2015, הוא לא אושפז באשפוז פסיכיאטרי, היה מאוזן תרופתית וניהל את חייו באופן עצמאי. כמו כן נטען מטעם הטכניון כי יחסי המנוח ובנו היו מורכבים והבן לא היה חלק מהמערכה הפרנואידית של המנוח.
הבן טען מנגד כי הקוטביות בין שתי הצוואות מעידה על מצבו הקוטבי של המנוח. לפיכך בצדק, ועל בסיס עדויות רפואיות, פסל בית משפט את הצוואות מחמת לקות נפשית קיצונית.
מציאות מעוותת
השופטים סארי ג׳יוסי, עפרה אטיאס וניצן סילמן ציינו כי שאלת השלכותיה של מחלת-הנפש על כשרותו של מצווה עלתה פעמים רבות בפסיקה. לדבריהם, אף שאין בעובדה שמצווה לוקה בנפשו, כשלעצמה, כדי לפסול את צוואתו, הרי שעולה בבירור מהקביעות העובדתיות של בית המשפט למשפחה כי צוואותיו של המנוח הונעו "בידי כוחות שהציבו לפניו מציאות מעוותת שאינה בנמצא".
השופטים הוסיפו כי בית המשפט למשפחה בחן את מצבו הרפואי והנפשי של המנוח ומאפייניו, כולל השפעתה של מחלתו בזיקה לכשרותו להניח צוואה, ואף מינה מומחה רפואי לצורך כך.
הם סיכמו כי אין בעיקרון העל בדיני הצוואות - "מצווה לקיים את רצון המת" - כדי לשנות את התוצאה. זאת, מפני שעל-מנת לקיים את רצון המת יש להתחקות אחר רצונו האמיתי, ולהשתכנע שהמצווה ראה את המציאות נכוחה.
הטכניון חויב בהוצאות בסך 7,000 שקל.
- ב״כ הטכניון: עו״ד י. אדלר
- ב״כ הבן: עו״ד ב. קראוס, עו"ד עמית אלזם
עו"ד דודי מאור
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.