השניים מכרו את הנכס לפני כמה שנים וטענו שהקונה רימה אותם. הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין קבע שאם הם לא יצליחו לגייס כסף לרכישת הנכס חזרה הם יפנו אותו. הקונה דרש את פינויים וזכה
השופט אמיר סלאמה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש אדם נגד בני זוג חירשים-אילמים שמכרו לו את דירתם בחיפה ב-2012. בני הזוג עדיין גרים בנכס והוא רשום על שמם. הם טענו כי הקונה רימה אותם וניצל את מוגבלותם, כך שיש להורות על ביטול הסכם המכר. השופט קבע ששני פסקי דין חלוטים שניתנו בעניין כבר דנו בטענות ודחו אותם, ועקרון סופיות הדיון מחייב את קבלת התביעה.
בינואר 2017 הגישו בני הזוג תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בה דרשו להצהיר שהסכם למכירת זכויות בדירתם בטל. מדובר בהסכם מ-2012 בו התחייבו בני הזוג למכור את דירתם בחיפה לתובע. בהליך הקודם הם טענו כי הוא רימה אותם וניצל את מוגבלויותיהם הפיזיות. לדבריהם, הוא גרם להם לחתום על ההסכם מבלי שהבינו שמדובר בהסכם למכירת זכויותיהם בדירה, והם הבינו שמדובר בהסכם למשכון הדירה לטובת הלוואה שנטל אחיה של האישה.
במרץ 2017 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקבע שהתביעה של בני הזוג תידחה. עוד נקבע כי הם ימשיכו לגור בדירה במשך 12 חודשים, כנגד תשלום דמי שכירות של 3,000 שקל. בתום 12 החודשים הם יהיו רשאים לרכוש את הדירה מהרוכש חזרה, תמורת 650,000 שקל. אם הם לא יצליחו לגייס את הסכום בזמן הם יפנו את הנכס וימסרו אותו לרוכש. בית המשפט הסביר לבני הזוג את ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין.
עתירה שהגישו בני הזוג ב-2019 לביטול פסק הדין, בה טענו כי הרוכש פעל באופן שיטתי כדי לרמות ולנצל אותם, נדחתה מחוסר הוכחה. גם ערעור שהגישו לבית המשפט העליון נדחה.
בינואר 2023 הגיש הרוכש תביעת פינוי נגד בני הזוג. הוא טען שהם לא מפנים את הנכס חרף פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה בהליך הראשון, ויש להורות על פינויים לאלתר.
הנתבעים שבו והעלו את אותן טענות שלפיהן התובע הונה וניצל אותם ושההסכם למכירת דירתם נולד במעשה נוכלות מצידו. הם גם הפנו לעובדה שהם עדיין רשומים כבעלי הזכויות בדירה והדגישו שהם נמנים על אוכלוסייה מוחלשת במיוחד.
התובע השיב שהכלל בעניין מעשה בית דין ועיקרון סופיות ההליך מחייבים את המסקנה שהנתבעים מנועים מלהתגונן מפני תביעת הפינוי.
פסקי הדין לא בוטלו
השופט אמיר סלאמה מבית משפט השלום בחיפה קבע שטענות הנתבעים לא מעלות הגנה כלל, כך שיש לקבל את התביעה עוד בטרם שמיעת הראיות.
הוא הבהיר שפסקי הדין שניתנו בהליך הראשון והשני מחייבים תוצאה של פינוי הנתבעים מהדירה. פסקי הדין הללו לא בוטלו חרף ניסיונות מפורשים של הנתבעים לבטלם, כך שאין מנוס מקיומם, לרבות התוצאה המתחייבת מהם.
השופט הוסיף שטענות הנתבעים בדבר נוכלות, מרמה והטעיה מצד התובע, באופן שהוביל לכריתת הסכם המכר והסכם הפשרה, נדונו בהליכים קודמים ונדחו. כך גם בנוגע לטענתם בדבר היותם בעלי מוגבלות הנמנים על אוכלוסייה מוחלשת, שלא הביאה לשינוי בתוצאה של פסקי הדין.
עוד ציין השופט כי גם הטענה שהם עדיין רשומים כבעלי הנכס אינה טענת הגנה טובה. זאת, מכיוון שפסק הדין בהליך הראשון, שעודנו שריר וקיים, מחייב את פינויים ללא קשר לסוגיית רישום הזכויות וללא תלות בזהות בעל הזכות הרשום.
בנסיבות אלה הורה השופט על פינוי הנתבעים מהדירה עד לסוף שנת 2024.
הנתבעים חויבו בהוצאות בסך 3,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד אבי קלינגהופר ואח'
- ב״כ הנתבעים: עו"ד הדר רז
עו"ד יובל בוקר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.