המתנגדות לצוואה ונציג המדינה טענו שהסעיף בצוואה ההדדית המאפשר את שינויה נוסח בלשון רבים, ולכן מאפשר לצדדים לשנות אותה ביחד אך לא באופן חד-צדדי. השופטת דחתה את פרשנותם
בצעד נדיר דחתה שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים, הילה גלבוע, את עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה, לפיה ניסוח סעיף בצוואה הדדית המתיר את שינויה בלשון רבים, מצריך לבטל צוואה מאוחרת שערכה המורישה חד-צדדית, אחרי מות בעלה. הצוואה ההדדית נערכה חודשים ספורים טרם כניסתו לתוקף של תיקון 12 לחוק הירושה, המטיל מגבלות על האפשרות לשנותה. על הרקע הזה קבעה השופטת שאין הצדקה לבטל את הצוואה המאוחרת על הסף.
תחילת הפרשה באפריל 2005, אז ערכו הורים ל-3 צוואה הדדית בה הורישו את רכושם זה לזו, ולאחר מותם לילדיהם. בצוואה נקבע, בין היתר, כי חסכונות שהם צברו בבנק לאומי יחולקו לבנם ולשתי בנותיהם, שווה בשווה. בסוף הצוואה נרשם ש"הננו שומרים לעצמנו את הזכות לשנות או לבטל את צוואתנו זו, כולה או מקצתה, בכל עת שנרצה".
באותם ימים עמד בלב השיח הציבורי תיקון היסטורי לחוק הירושה, שיגביל אפשרות לשנות צוואה הדדית. חודשים ספורים לאחר מכן, באוגוסט 2005, התיקון נכנס לספר החוקים.
בהמשך, בדצמבר 2010, הלך האב לעולמו כאשר ארבע שנים לאחר מכן, בינואר 2015, ערכה האם צוואה חדשה הסוטה מזו ההדדית. בין היתר היא קבעה שהחסכונות ב"לאומי" יועברו לבנה בלבד, ולא לבנותיה. אחרי מותה, נחלקו בנותיה ואחת מנכדותיה (המתנגדות) מצד אחד, ובנה מן העבר השני, בנוגע ליכולתה לשנות מצוואתה ההדדית.
לטענת המתנגדות, ניסוח "סעיף השינוי" בצוואה ההדדית בלשון רבים, מלמד שכוונת המנוחים הייתה שהם יוכלו לשנות או לבטל את צוואתם ביחד, ולא באופן חד-צדדי. לעמדה זו הצטרף בא-כוח היועצת המשפטית לממשלה, שלקח חלק בהליך.
הנכדה הוסיפה שבמועד עריכת הצוואה הדדית התיקון לחוק עבר בקריאה ראשונה, ושררה בארץ "אווירה משפטית" המצדיקה להגביל את יכולת המנוחה לעשות את שעשתה.
מנגד טען הבן שאין מחלוקת כי הצוואה הראשונה נערכה קודם כניסת התיקון לחוק לתוקף, ועל כן אימו יכולה הייתה לשנות אותה בכל עת.
המילה "ביחד" לא נכתבה
השופטת גלבוע דחתה את טענת הנכדה לפיה ה"אווירה" סביב תיקון 12 לחוק והליכי החקיקה בעניינו, מנעו מהמנוחה לערוך צוואה חדשה. היא הפנתה לסעיף 2 לתיקון שלפיו הוראותיו "לא יפגעו בתוקפן של צוואות שנעשו לפניו", כך שאין מקום להחילן על הצוואה שלפניה.
בהמשך דחתה השופטת את טענת המתנגדות ונציג המדינה, לפיה ניסוח סעיף השינוי בצוואה בלשון רבים, הלכה למעשה כבל את המנוחה מלערוך צוואה חדשה באופן חד צדדי, ללא מעורבות בעלה. "לא מצאתי בהוראות הסעיף משום הגבלה מפורשת או משתמעת על כוחה של המנוחה לשנות מצוואתה. נהפוך הוא, סבורתני כי יש לראות בהוראת הסעיף הוראה מפורשת, לפיה כל אחד מהמנוחים שומר את זכותו לבטל או לשנות בכל עת וזמן את צוואתו", כתבה.
בהקשר לכך הדגישה השופטת שהמנוחים לא מצאו לנכון לציין את המילה "ביחד" בסעיף השינוי, "ויש בכך ללמד על אומד דעתם שלא לכבול או להגביל האחד את רעהו אך לכדי שינוי משותף של הצוואה".
לפיכך השופטת קבעה שלא הייתה מגבלה כלשהי על המנוחה לערוך את צוואתה החדשה. המשך ההליך יתמקד בבירור תוקפה של הצוואה החדשה, על רקע טענות התנגדות שונות שהעלו הבנות והנכדה בדבר מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת.
- ב"כ המבקשת 1: עו"ד יוסף אפטרגוט
- ב"כ המשיב 1: עו"ד אלון סיסו
- המבקשות 2-3 לא היו מיוצגות
עו"ד אבי לוי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.