התברר כי במשך 36 שנה קיבלה הקשישה את תגמולי משרד הביטחון של בעלה לשעבר בניגוד לחוק. המחוזי נתן משקל מכריע להסתמכותה רבת השנים והורה להמשיך לשלם לה
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה גרושתו של טייס לאחר שהממונה על תשלום הגמלאות בצה"ל וכן ועדת ערעור עליו קבעו שהיא לא זכאית לקצבת שארים מכוח פטירת בעלה לשעבר. השופטת הדס עובדיה קבעה שהסתמכותה רבת השנים של המערערת על תשלומי הגמלה שהועברו לחשבונה קרוב לארבעה עשורים, מחייבת את הממונה להמשיך לשלם לה גם קצבת שארים.
המערערת, בת 85 הלוקה בעיוורון, הייתה נשואה לטייס קרב מ-1959 עד 1984. בהסכם הגירושים ביניהם נקבע שבעלה ישלם לה את הגמלאות להן הוא זכאי ממשרד הביטחון, וזאת גם לאחר מותו. ואכן, במשך 36 שנה, מהגירושים ועד לפטירתו של הבעל ב-2020, העביר משרד הביטחון את סכומי הגמלה לחשבונה של המערערת.
עם זאת, כשהיא תבעה את קצבת השארים היא נתקלה בסירוב. בדיעבד התברר שכל השנים היא קיבלה את הגמלאות בניגוד לחוק, מאחר שרק ב-2014 נחקק חוק שאיפשר לבני זוג לשעבר של משרתי קבע לקבל גמלאות ישירות מהגוף המשלם. ואולם, אפשרות זו הותנתה לפי החוק ברישום פסק הדין שאישר את הסכמות הגירושים עד לסוף 2019, דבר שהמערערת והמנוח לא עשו.
בנסיבות אלה, בקשת המערערת לקצבת שארים נדחתה. עם זאת, ועדת הערעור "באה לקראתה" וקבעה שלנוכח הסתמכותה רבת השנים היא לא תצטרך להחזיר את מה שכבר שולם לה.
הקשישה לא ויתרה והגישה בספטמבר 2021 את הערעור לבית המשפט. לטענתה יש לפעול בהתאם להסכם הגירושים ולשלם לה את קצבת השארים. לדבריה הפתרון שמצאה לה ועדת הערעור בדמות אי החזרת הגמלאות ששולמו הוא בבחינת לעג לרש.
מנגד טען הממונה שיש לכבד את החלטת ועדת הערעור ולא להנציח את הטעות רבת השנים. הוא הבחין בין הגמלאות ששולמו, לגביהן אכן נוצרה הסתמכות מצד המערערת, לבין קצבת שארים שלגביה טרם נוצרה אצלה ציפייה לקבלה. לטענתו, קבלת בקשת המערערת תביא לפגיעה בקופת הציבור.
אל תשליכני לעת זקנה
השופטת עובדיה קיבלה את מסקנת ועדת הערעור לפיה ראוי במקרה זה להגיע ל"פתרון שונה ומיוחד" לנוכח נסיבותיו המיוחדות. עם זאת, היא התנגדה לדרך בה יישמה הוועדה את הפתרון. לדבריה, המסקנה הנכונה היא המשך תשלום קצבת השארים למערערת.
היא נימקה את מסקנתה זו בעיקר לנוכח התנהלות הממונה לאורך השנים, במעשה ובמחדל. במעשה – כששילם לה במשך 36 שנה גמלאות בניגוד לחוק, ובמחדל – כשלא עדכן אותה על חקיקת החוק שמחייב רישום פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו.
השופטת כתבה שאם המערערת הייתה יודעת שאי רישום פסק הדין בעניינה יוביל לשלילת זכאותה לקבל את גמלתו של המנוח ואת קצבת השארים, היא הייתה פועלת לרישום פסק הדין עוד בחייו.
הנחה זו עולה לדברי השופטת מהסכם הגירושים, שנועד להבטיח למערערת עתיד כלכלי וחיים בכבוד לעת שיבתה, בבחינת "אל תשליכני לעת זקנה" (תהלים ע"א, ט).
השופטת דחתה את הטענה לפגיעה בקופת הציבור, לנוכח ההבנה שהגמלה הייתה משולמת בכל מקרה. במצב זה, לא ניתן לומר שהפתרון שמצאה הוועדה "מאוזן וראוי".
לפיכך הערעור התקבל והממונה חויב בהוצאות המערערת בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד שוקי רגב
- ב"כ המשיב: עו"ד תמר שריאל (פמת"א)
עו"ד גיא שמש
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.