בעל חברה משך כספי גמל לא שלו לחשבון החברה. בעקבות פניית קופת הגמל ביצע הבנק העברה מהחשבון בפעולה חד-צדדית. אף שנקבע שאסור היה לו לעשות זאת, הוחלט שהשלל לא יישאר בידי הגנב.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון וחייב לקוח שלו בהחזר של כ-1.5 מיליון שקל. מדובר בכספים שהבנק העביר ל"מנורה מבטחים גמל" מחשבון של חברה שבבעלות הלקוח, לאחר שהודיעה כי נגנבו מקופת גמל. בפסק הדין נקבע כי אמנם הבנק לא היה רשאי לתקן את הטעות של מנורה באופן חד-צדדי אלא שעם זאת לא ייתכן כי הלקוח, שלימים הורשע במרמה, יזכה בכספים.
הפרשה התרחשה ב-2013. יהודה גניש, אז בעליה של חברת בנייה, קשר קשר עם עובד "מנורה" והוציא יותר מ-1.3 מיליון שקל מקופה של עמית שנפטר. הכספים הועברו לחשבון החברה בסניף חולון של הבנק הבינלאומי ובהמשך גניש משך אותם.
שנים לאחר מכן התגלה כי גניש ביצע מעשי עוקץ רבים והוא הועמד לדין פלילי. לפני כשנתיים הורשע בשורת עבירות מרמה ונגזרו עליו 26 חודשי מאסר.
בנקודת הזמן של 2013 מנורה פנתה לבנק בטענה שהכספים נגנבו, ודרשה החזר. הבנק התרצה, זיכה אותה בכספים וחייב את חשבון החברה. בתוך כך הוא תבע מגניש לכסות את יתרות החובה בחשבון החברה ובחשבונו הפרטי.
התביעה התקבלה רק בנוגע ליתרות חובה של כ-900 אלף שקל אולם בית משפט השלום בתל-אביב סירב לזכות את הבנק בכספים שהעביר למנורה. נקבע כי לבנק אסור היה לתקן את הטעות של מנורה באמצעות חדירה חד-צדדית לחשבון, שעה שבאותה עת גניש הכחיש את הגניבה והוא עוד לא הורשע.
בערעור שהגיש הבנק נטען כי משמעות פסק הדין היא שגניש זכה בכספים, ומדובר בתוצאה אבסורדית ומעוותת. הבנק הוסיף עוד כי היה רשאי לתקן טעות בחשבון מתוקף כתב תנאים עליו חתום גניש.
גניש מצידו טען כי הבנק לא היה רשאי לפעול בחשבון רק משום שמנורה עשתה טעות, והתנהלותו הפסולה גרמה לו נזקים.
הבנק אינו שופט
בפסק הדין, שנכתב בעיקרו על-ידי סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב יהודית שבח, נקבע כי בית משפט השלום לא טעה כשקבע שהבנק לא היה רשאי לחדור לחשבון.
השופטת קבעה כי כתב התנאים מתיר לבנק לתקן טעות טכנית במישור היחסים בינו לבין הלקוח אך לא כך לגבי טעות שביצע צד שלישי. "יש להקפיד על שמירת הגבול שבין 'טעות של בנק' – המצויה כולה בגדרי מערכת היחסים בין בנק-לקוח, לבין טעות של 'צד שלישי' בה מעורב, מעבר לבנק וללקוח, גם גורם נוסף, שאם לא כן, יינתן לבנק בנסיבות מסוימות מעמד על של גורם מכריע", כתבה.
השופטת הבהירה כי לבנק אסור היה ליטול על עצמו תפקיד שיפוטי בסכסוך שאמור להתנהל בין גניש לבין מנורה. מה שהבנק היה צריך לעשות הוא לפנות לבית המשפט כדי שיכריע למי שייך הכסף.
עם זאת, השופטת סברה כי דחיית הערעור לא תביא לתוצאה צודקת. על כן, השופטת השתמשה בחוק עשיית עושר ולא במשפט וקבעה כי אפשר לחייב את גניש נוכח העובדה שהיה ערב לחשבון החברה ונטל כספים שלא כדין.
בהסכמת השופטים יונה אטדגי ועידית ברקוביץ, חויב גניש בהחזר של כ-1.5 מיליון שקל (הסכום שנגנב בתוספת ריבית והצמדה). נוכח דחיית הטיעון המשפטי של בנק, לא נפסקו לו הוצאות.
עו"ד אברהם בן צבי
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.