תושבת תל אביב עושה שימוש בלעדי בחלק מהגג המשותף. היא ביקשה להצהיר שהשטח שלה והפנתה להסכם בינה לבין הקבלן, אך בית המשפט דחה את התביעה
השופטת עינת רביד דחתה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד שכניה ונגד הקבלן שבנה את הבניין בו היא מתגוררת. האישה ביקשה להצהיר שחלק מהגג שנמצא מעל דירתה שייך לה ולא מדובר ברכוש משותף. השופטת לא קיבלה את גרסתה והבהירה כי ההסכם מול הקבלן מעניק לה רק זכויות בנייה עתידיות.
התובעת, אזרחית ותושבת אוסטריה, רכשה ב-2012 מחברה קבלנית דירה בקומות שתיים ושלוש בבניין בתל אביב.
המחלוקת בין התובעת לבין הקבלן ו-16 שכניה נוגעת לשטח של גג הבניין הדרומי, שהוא הגג מעל הדירה שלה. התובעת טוענת ששטח המחלוקת שייך לה ומותר לה להניח עליו מתקנים פרטיים ולחסום אותו, בעוד שהנתבעים כולם טוענים שמדובר ברכוש משותף, אשר עליו היו מונחים דודים של דיירי הבניין, ואשר אותם הזיזה התובעת.
התובעת ציינה שלאחר מסירת הדירה התעוררו חילוקי דעות בינה לבין הקבלן ביחס לליקויי בנייה בדירה. בעקבות זאת נחתם ביניהם הסכם ב-2013 בו הוסכם כי לדירה יוצמדו כל זכויות הבנייה העתידיות לצורך בנייה על גג הבניין שמעל הדירה, וזאת ללא צורך בהסכמת יתר בעלי הדירות. עוד הוסכם כי היא תבנה על חשבונה אם תרצה בכך דק על גג הבניין לאחר שתעביר לצד אחר את דודי השמש של הבניין.
לטענת התובעת, מהאמור בהסכם יש להסיק כי השטח שבמחלוקת הוצמד לדירתה, ולכן היא רשאית הייתה לבצע בו שינוי של מיקום הדודים ומערכות המזגנים על הגג ולאחר מכן להתקין עליו משטח דק ולבנות ג'קוזי ומתקני שיזוף.
השכנים טענו כי יש הבדל מהותי בין "הצמדת זכויות הבנייה העתידיות" כפי שנכתב בהסכם לבין "הצמדת הגג" כפי שמבקשת התובעת.
בנוסף הם טוענים שהקבלן לא היה רשאי, לאחר שנמכרו כל דירות הבניין, להוציא חלקים מהרכוש המשותף ולהצמידן לדירה, ובפרט לא את הגג שעליו מונחים מתקנים המשמשים את כולם.
הקבלן טען כי מעולם לא נתן לתובעת זכות קניינית בגג, לא כל שכן זכות שימוש בלעדית, לנוכח הקושי המשפטי להוציא חלק זה של הגג העליון מהרכוש המשותף. לטענתו, הפתרון שגובש עם התובעת כלל שינוי מיקום חלק מהמתקנים שהוצבו בשעתו על גג הבניין שמעל הדירה - דודי השמש, ולא כל המתקנים שהוצבו שם, וכן מתן הרשאה להתקנת דק על גג הבניין שמעל הדירה באופן שיאפשר לתובעת "שימוש נוח" בגג המשותף, מבלי לגרוע מזכות השימוש של יתר הדיירים.
לשון ההסכם ברורה
השופטת עינת רביד מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את התביעה. היא ציינה שממפרט המכר עולה כי השטח שבמחלוקת, כפי שנמכר בהסכמים לדיירים, הוא רכוש משותף המיועד למתקנים כמו מערכות סולריות, מזגנים וכדומה.
עוד ציינה השופטת, כי לא מצאה שההסכם שנחתם בין הקבלן לבין התובעת מקנה לה זכות להצמדה של שטח הגג. כל שנכתב בהסכם הוא שלדירה יוצמדו זכויות הבנייה העתידיות. "דבר בהסכם לא זיכה את התובעת בזכות בעלות או שימוש בלעדי בשטח זה", כתבה.
בנוסף הבהירה השופטת שאישור לבניית הדק ולהעברת הדודים לא מקנה לתובעת זכות לשימוש בלעדי וייחודי בשטח שבמחלוקת.
התובעת חויבה לשלם לשכנים ולקבלן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 140,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד דרור בן שמואל
- ב"כ השכנים: עו"ד אלעד נווה
- ב"כ הקבלן: עו"ד רפי שדה ועו"ד משה ברוך ויינשטיין
עו"ד מאיה ראובני ילניק
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.