בית הדין הרבני התרשם שדרישתו של האיש לשקם את היחסים לא כנה והוא רק מנסה להתחמק מתשלום הכתובה
בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה בית הדין הרבני בירושלים קיבל תביעת כתובה של אישה נגד בעלה, אף שהיא הגישה את התביעת הגירושין. הדיינים קבעו שהסיבה לגירושין הייתה אלימות חמורה מצד הבעל, שהוא אף הורשע בגינה בהליך פלילי. טענת האיש כי אין לחייבו בכתובה מכיוון שהוא רוצה שלום בית נדחתה ונקבע כי הוא לא באמת חזר בתשובה.
הצדדים נישאו ב-2008 ונולדה להם ילדה אחת. ב-2014 הם נפרדו לאחר שהאיש הורחק מהבית בגין אלימות כלפי האישה.
כחודשיים לאחר מכן האיש פתח תיק גירושין בבית הדין והאישה פתחה תיק לשלום בית.
ב-2015 הורשע האיש באלימות כלפי אשתו, לאחר שהודה במעשים.
בנובמבר של אותה שנה החליט בית הדין כי על הצדדים להתגרש וכי האיש חייב כתובת האישה. לאחר מכן האיש סירב לגרש את האישה וביקש שלום בית. הוא ערער לבית הדין הרבני הגדול על חיובו בכתובה אך נדחה.
לאחר מכן פתחה האישה תיק גירושין וכתובה. במהלך הדיון האיש אמר שהוא רוצה שלום בית אך בית הדין החליט לחייב אותו בגירושין ומלוא הכתובה. האיש ערער לבית הדין הגדול שדחה את הערעור בעניין הגירושין אך בעניין הכתובה החזיר את התיק לבית הדין האזורי לבחינה מחדש של הסוגיה לנוכח העובדה שהאישה ביקהש להתגרש.
בדיון המחודש טענה האישה כי האיש נהג נגדה באלימות רבה וזו עילת הגירושין כך שהיא זכאית לכתובה.
האיש טען כי אין להסתמך על פסק הדין הפלילי ועל בית הדין לקבל עדויות עצמאיות בעניין האלימות. לדבריו, תלונות האישה על אלימות היו תלונות שווא. הוא הדגיש כי הוא מעוניין בשלום בית ובנסיבות אלה אין לחייב אותו בכתובה.
האישה השיבה כי האיש אינו מכיר בחומרת מעשיו ובאלימותו, ובכל השנים שחלפו הוא לא ניסה ליזום צעד כלשהו למען שלום בית, וזה מוכיח שמטרתו היא רק להיפטר מתשלום הכתובה.
מהשפה ולחוץ
הרב מרדכי רלב"ג דחה את טענות האיש. הוא הבהיר כי האיש הודה במעשים במסגרת ההליך הפלילי כך שאין ספק שנהג באישה באלימות חמורה מאוד. מלבד זאת יש בתיק דיווח של שוטר מ-2011 בו האיש הודה כי הרביץ לאשתו מכיוון שרצתה לקחת לו בקבוק בירה.
אמנם, יש פוסקים שלפיהם אדם שעשה מעשים נגד האישה שמחייבים אותו לגרש, יכול לחזור בו ולדרוש שלום בית ואז לא מחייבים אותו בגירושין. ואולם התנאי הוא שמדובר יהיה בחזרה בתשובה מלאה ואמיתית.
במקרה זה התרשם הדיין כי בקשתו של האיש לשלום בית אינה אמיתית אלא מהשפה ולחוץ וכל מטרתו אינה לשוב אל אשתו אלא להתחמק מהכתובה. ״האיש לא חזר בו ממעשיו, לא הביע חרטה על כך, אלא רק מכחיש בפנינו שוב ושוב את מעשיו, ואף טוען שמדובר במעשה זניח״, כתב. לפיכך חיוב הגט במקומו עומד.
הדיין הדגיש כי אף שהאישה הגישה את תביעת הגירושין, מכיוון שהגורם הוא אלימות הבעל, היא לא מפסידה את הכתובה.
לאור זאת קבע הדיין כי על האיש לשלם לאישה את מלוא הכתובה, 520,000 שקל. בפסק הדין צוין כי האישה התחייבה שאם יתנהל הליך רכושי בבית המשפט יקוזז הסכום שזכתה בו עבור הכתובה.
הרב חיים ו' וידאל והרב דוד שני הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ התובעת: עו"ד משה פטל
- ב״כ הנתבע: טו"ר צבי גלר ועו"ד דין עדני
עו"ד אסף נחמיה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.