בעלת דירה טענה שלמתווך אין קשר למכירתה, אך המתווך ניצח בבית המשפט

השופט שוכנע כי המתווך היה "הגורם היעיל בעסקה", ולכן הסכם התיווך מחייב את מוכרת הדירה לשלם לו את שכרו, גם אם הסתיימה תקופת הבלעדיות שבהסכם.

בית משפט השלום בתל-אביב קיבל בשבוע שעבר את תביעתו של מתווך דירות נגד בעלת דירה מגבעתיים שחתמה איתו על הסכם תיווך, והורה לה לשלם לו 52,650 שקל. אף שהדירה נמכרה מספר חודשים אחרי "תקופת הבלעדיות" שבהסכם, השופט נמרוד אשכול השתכנע שהמתווך זכאי לדמי תיווך, וזאת מאחר שהיה "הגורם היעיל בעסקה".

הפרשה החלה כאשר בחודש מאי 2014 הנתבעת הגיעה למשרדו של התובע בחברת התיווך "רימקס פרימיום", וביקשה לקבל שירותיי תיווך עבור מכירת דירתה.

התובע הסביר לה את הליך העבודה וגובה עמלת התיווך, והשניים סיכמו על מחיר הדירה ועל פרטים נוספים. בסוף הפגישה הם חתמו על הסכם תיווך ובו תקופת בלעדיות של חצי שנה, במהלכה רק המתווך יוכל להראות את הדירה. עוד צוין בהסכם כי אחרי תקופה זו, אם הדירה תימכר, התובע יהיה זכאי לתמורה אם הוא היה "הגורם היעיל בעסקה".

וכך אכן קרה. הדירה נמכרה רק שמונה חודשים אחרי שהסתיימה תקופת הבלעדיות, אולם היא נמכרה לבנו של מתווך, שהגיע אל הדירה במסגרת "בית פתוח" שערך התובע עוד בתקופת הבלעדיות.

התובע טען כי בשלב מסוים פנה אליו אותו מתווך ושאל האם תקופת הבלעדיות הסתיימה, והתובע השיב בחיוב. לאחר מספר שבועות, אותו מתווך סיפר לו שסגר את העסקה עבור בנו.

היות שהנתבעת סירבה לשלם לו את שכרו בגין העסקה, התובע הגיש את תביעתו, בה טען כי הוא אכן היה הגורם היעיל בעסקה, ולכן זכאי לשכר בהסתאם להסכם.

הנתבעת טענה כי מה שהוביל אותה לחתום על הסכם הבלעדיות היה לחצו של התובע, שזיהה את חולשתה וגילה המופלג.

בנוסף נטען בין היתר כי הנכס נמכר לאחר תקופת הבלעדיות ולא באמצעות התובע.

דמיון מובהק

בתחילת הכרעתו השופט אשכול הבהיר כי לא מצא שהנתבע הפעיל לחץ או אמצעים פסולים על הנתבעת, והזכיר שהיא זו שניגשה למשרדו.

מכאן השופט ניגש לשאלה העיקרית, והיא האם התובע היה הגורם היעיל לעסקה. ראשית, השופט הזכיר שאביו של הקונה (אותו מתווך שמכיר את התובע) הגיע לנכס באמצעות התובע, שהזימן אותו ונתן לו פרטים על הנכס.

בהקשר זה השופט הוסיף כי אין זה משנה האם האב הגיע ב"כובעו" כקונה או כמתווך, כלומר האם רצה להציע את הנכס ללקוחות שלו או לבנו. העובדה המכרעת היא שההסכם נחתם עקב התעניינותו בנכס, ונובע מהקשר שיצר התובע בינו לבין הנכס.

טעם נוסף להכרעה לטובת התובע היה הדמיון המובהק בין ההצעה המקורית לבין החוזה הסופי שנחתם בין הנתבעת לבין הרוכש, בכל הקשור למחיר ולרצונה של הנתבעת במחיר גבוה יותר ממחיר השוק.

על כך השופט הוסיף עוד נימוק לטובת התובע, והוא הסכם הבלעדיות, וליתר דיוק העובדה שאביו של הרוכש ראה את הנכס בתוך תקופת הבלעדיות, גם אם בסופו של דבר הסכם המכר נחתם שמונה חודשים אחרי תקופת הבלעדיות. לפי השופט, די בכך כדי להצדיק את זכאותו של התובע לדמי התיווך שלהם הוא זכאי לפי הסכם התיווך.

לפיכך בסיכומו של דבר השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע עמלת תיווך בסך 52,650 שקל, שהם 2% ממחיר המכירה בתוספת מע"מ.

לא נפסקו הוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד שי בבאי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אלמוג חכמון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.