בעל דירה תבע דיירת מוגנת, וייאלץ לשלם יותר ממה שיקבל

האיש טען שהדיירת הפרה את החוק בכך שבנתה חדר נוסף ושיכנה בדירה את בנה. אלא שהשופטת דחתה את עמדתו וקבעה כי הוא זכאי רק לתוספת של 25 אגורות כל חודש, ומנגד, חייבה אותו בהוצאות ושכ"ט בסך 6,850 שקל.

בית הדין לשכירות ברחובות הכריע לאחרונה בתביעתו של בעל דירה ברחובות, במסגרתה דרש להעלות את דמי השכירות שאותם משלמת לו דיירת מוגנת. השופטת רנה הירש אמנם קיבלה עקרונית חלק מעמדתו, אולם בפועל האיש ישלם יותר ממה שיקבל.

בעל הדירה – "המבקש" בהליך – רכש את הדירה ב-2006. "המשיבה" בהליך היא דיירת מוגנת מכח זכויותיו של בן זוגה שהיה דייר מוגן בהתאם לחוזה שכירות משנת 1966.

החל משנת 2000 דמי השכירות עמדו על 85 שקלים לחודש, כתוצאה מהסכמה לאחר הליך משפטי שהגישו הבעלים הקודמים של הדירה.

בעבר התנהלו הליכים משפטיים בין הצדדים, בהם ביקש המבקש את פינויה של המשיבה והגדלת שכר דירה, אולם בית המשפט המחוזי בלוד קבע כי לא הוכחה עילת פינוי נגדה ואף דחה את התביעה להגדלת שכר דירה.

בבקשתו הנוכחית טען כי המבקש כי המשיבה דמי שכירות מגוחכים, וכי יש לחייב אותה בדמי שכירות "חופשיים" ו"ראויים" בסך של לפחות 3,000 שקל לחודש.

בין היתר הוא טען כי הנתונים השתנו, היות שהמשיבה בנתה חדר נוסף בחצר, ואף שיכנה את בנה בדירה, אף שבעבר בית המשפט אסר את הדבר.

לא שכירות "חופשית"

אחת השאלות המרכזיות שבהן דנה השופטת הירש, בין היתר, היתה האם התקיימו התנאים לפסיקה מחדש של דמי השכירות. בעניין זה השופטת שוכנעה כי המשיבה לא בנתה תוספת שניתן לראות בה "חדר" נוסף, אלא מדובר במחסן שבו היא מדי פעם, ללא שירותים, נקודת מים או מיטה.

משכך נדחתה טענת המבקש שלפיה המחסן מהווה "חלוקה של הדירה לשתי דירות או יותר" – עילה המאפשרת לקבוע מחדש את דמי השכירות.

השופטת אף לא שוכנעה שבנה של המשיבה מתגורר בדירה, וציינה כי "המבקש לא הביא כל עדות, ראיה או אסמכתא לכך שהבן גר דרך קבע במקום".

עם זאת, השופטת שוכנעה כי הקמת המחסן מהווה "שינוי במצב המושכר ושינוי נתונים", ולכן המבקש הוכיח את עילה זו לקביעה מחדש של דמי השכירות.

אלא שלאחר שניתחה את סעיפי החוק הרלוונטיים, השופטת הסבירה כי בעילה זו לא מגיעים למבקש דמי שכירות "חופשיים" במנותק מחוק הגנת הדייר, אלא דמי שכירות הכפופים לשיעורים שנקבעו בתקנות שהותקנו מכח החוק. כלומר נקבע כי השינויים שנעשו בדירה לא מוציאים אותה ממטריית הגנת חוק הגנת הדייר, ולכן "דרישת המבקש לדמי שכירות חופשיים אינה במקומה".

מכאן השופטת ניגשה אל שיעורי עליית השכירות על פי התקנות, ולפיהן אל דמי השכירות היסודיים יתווספו 0.29%. התוצאה היתה עליה של 25 אגורות בדמי השכירות.

על אף שבקשתו של המבקש התקבלה חלקית, השופטת החליטה כי הוא זה שישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – בסכום כולל של 6,850 שקל – וזאת לנוכח הפער בין דרישתו לבין תוצאת ההליך.

·       ב"כ המבקש: עו"ד אורון צנעני

·       ב"כ המשיבה: עו"ד ניב יעקב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.