שופטת בימ"ש השלום בקריית שמונה נאלצה להחליט מה יותר אמין בעיניה: דבריה של האישה במשטרה כשטענה כי בעלה הכה אותה, או דבריה בביהמ"ש – "הפלתי עליו את האשמה".
לפני כשנה הגישה המדינה, באמצעות תביעות צפת, כתב אישום בו האשימה גבר באלימות כלפי אשתו, ויוחסה לו עבירה חמורה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.
בתכב האישום נטען כי הנאשם תקף את אשתו בביתם, כשהכה אותה עם אגרופיו כשהיא באה למיטה בשעת בוקר על מנת להתפייס איתו. בהמשך, לפי כתב האישום, לאחר שהיא לקחה מצלמה שלו, ואמרה שתחזיר לו אותה כשיחזיר לה חפצים שלה, הוא הפיל אותה על הגב.
מנגד, לאורך כל שלבי החקירה והמשפט, הנאשם כפר במיוחס לו, וטען כי אשתו היא שתקפה אותו, וכי באקט של הגנה עצמית ובתנועה "אינסטינקטיבית" הוא הדף אותה באופן חד פעמי, כלומר לא תקף אותה בכוונה.
מטבע הדברים, העדה המרכזית מטעם המדינה הייתה המתלוננת – אשתו של הנאשם. אלא שהיא עלתה לעדות בביהמ"ש ולא תמכה בגרסת המדינה.
היא טענה כי באותו יום היא קיבלה מכה ביד לאחר "שיא שלילי" של ויכוח מתמשך שהתרחש בימים שקדמו לאירוע – בנוגע לחינוך של בנה – וסיפרה למשטרה תיאור מוגזם של מה שקרה.
היא אף לא חסכה תיאורים חיוביים לגבי הנאשם כבן זוג ואב אוהב. בעדותה היא אמרה בין היתר: "אני ובעלי רבנו בינינו ואיכשהו תוך כדי המריבה קיבלתי מכה ביד ופשוט הפלתי עליו את האשמה ואני מתנצלת על זה ומצרה על כך. מדובר סך הכל בבן זוג תומך, אוהב, אבא טוב לילדיו, אני אומרת זאת מכל הלב". בהמשך עדותה היא ציינה כי "זה לא שהוא בא והרביץ לי, ממש לא".
את האירוע היא תיארה כ"מעידה משותפת" שלה ושלו, ואמרה שהיא מתחרטת שהזמינה משטרה.
לגבי מעין שטף דם שתועד באותו יום על ידי המשטרה, היא העידה כי ייתכן שאכן נחבלה אולם החבלה לא נגרמה על ידי בעלה במתכוון, ואף ציינה שיש לה "עור רגיש".
בעקבות עדות זו המדינה הכריזה על העדה מטעמה כ"עדה עוינת", וזאת לנוכח הסתירה שבין גרסתה בבית המשפט לעומת הגרסה שמסרה לשוטרים שהגיעו לבית, שם אמרה כי הנאשם "הוציא עליה את כל העצבים והיכה אותה באגרופים, וזאת כתגובה לכך שבאה אליו במטרה לפייסו".
המדינה ביקשה להסתמך על הודעות האישה במשטרה ולהעדיף אותן על פני עדותה בביהמ"ש.
האמת אינה נגישה
אך השופטת רות שפילברג כהן החליטה לזכות את הנאשם, מאחר שנותר בלבה ספק לגבי אשמתו. לאורך ההחלטה השופטת תיארה בהרחבה את פרטי המקרה ואת התרשמותה מבני הזוג, וציינה כי האמת האבסולוטית בנוגע למה שקרה באותו יום "אינה נגישה".
אם צריך לסכם את ההכרעה במשפט אחד, הרי שזהו המשפט הבא: "בבואי להכריע, היכן דיברה המתלוננת אמת – האם במשטרה שם טענה כי הוכתה אקטיבית באגרוף, או בבית המשפט, כשטענה שהגזימה בתלונתה ותיארה התנהגות שמקורה באי הבנה מצד הנאשם, כמעשה תקיפה – מצאתי כי לא אוכל להכריע בשאלה מעבר לכל ספק".
השופטת המשיכה וציינה כי "לנוכח חזרתה של המתלוננת מתלונתה, בהתחשב בדבריה העדכניים ובאופן מסירת עדותה, ולאור היעדרן של ראיות משמעותיות נוספות, מרחף הספק מעל מסלול ההוכחה בפרשה זו".
בתוך כך השופטת ציינה שאינה מתעלמת מסינדרום "האישה המוכה" שחוזרת בה מתלונתה. אלא שבמקרה זה השופטת התרשמה, בזהירות, כי אשת הנאשם לא הותירה רושם ההולם "פרופיל" שכזה.
עו"ד רומח שביט
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.