דיירת מוגנת שמצבה הידרדר ביקשה לעבור לגור עם בנה, ומצאה דיירים חלופיים שהסכימו לשלם דמי מפתח של 600 אלף שקל. מה שהיא לא צפתה הוא שבעלת הדירה תערים עליה קשיים ותתכחש לזכויותיה.
השופטת מרים ליפשיץ פריבס מבית הדין לשכירות בירושלים הבהירה בפסק דין שניתן לאחרונה, כי חוק הגנת הדייר אינו מאפשר לבעל הבית לסרב לחילופי דיירים אלא אם יש לו סיבה סבירה. במקרה הנוכחי סירובה של בעלת דירה בירושלים לא היה סביר ולפיכך תביעת הדיירת המוגנת התקבלה, והיא תזכה לנתח יפה מדמי המפתח – 360 אלף שקל.
הדיירת המוגנת, קשישה כבת 90, גרה במשך שנים ברחוב חברת תהילים בירושלים בדירה שהייתה בבעלות ישיבת מאה שערים, ונמכרה לפני כ-5 שנים לקרן שפרינצה.
לאחר שמצבה הרפואי הידרדר היא החליטה לעבור לביתו של בנה ומצאה דיירים חלופיים, החתימה אותם על חוזה שלפיו ישלמו דמי מפתח של 600 אלף שקל, והודיעה על כך לקרן. נציין כי לפי חוק הגנת הדייר לדייר המוגן מגיע חלק מדמי המפתח.
אך הקרן סירבה לחילופי הדיירים והודיעה לקשישה שהיא כבר לא נחשבת דיירת מוגנת, משום שלא שילמה דמי שכירות במשך עשרות שנים.
כך הגיעה התביעה שהוגשה בשם הקשישה – שהפכה בינתיים לסיעודית – לשולחנו של בית הדין לשכירות באוגוסט השנה.
בנה של הקשישה הסביר שאמו לא שילמה דמי שכירות במשך כל השנים בהסכמת הישיבה, שהייתה בעלת הדירה, ועד לאחרונה אף הקרן עצמה לא ביקשה ממנה תשלום. הוא הוסיף כי מיד כשהתקבלה דרישת התשלום הראשונה– דמי השכירות שולמו במלואם.
לפיכך הוא טען כי אמו לא איבדה את זכויותיה כדיירת מוגנת, וביקש מבית הדין לאשר את חילופי הדיירים ולהורות לקרן להעביר לה 60% מדמי המפתח.
אך הקרן הודיעה כי היא מתכוונת להגיש נגד הקשישה תביעת פינוי עקב אי תשלום שכירות, וכי החוזה עם הדיירים הוא הסכם פיקטיבי שמטרתו לגבות את דמי המפתח ולהתעשר שלא כדין על חשבונה.
לא תישאר חסרת כל
פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי השופטת ליפשיץ פריבס נפתח בהדגשה כי לפי חוק הגנת הדייר, בעל הדירה צריך להוכיח טעם סביר לסירובו לחילופי דיירים, וגם אז – לבית הדין נתון שיקול דעת רחב להכריע האם הסירוב סביר או לא.
לאחר ששמעה את עדותם של הדיירים החלופיים, השופטת השתכנעה כי החוזה אינו פיקטיבי, וכי הקשישה אכן מתכוונת לעבור לגור אצל בנה לנוכח מצבה הבריאותי וגילה המופלג.
באשר לזכויותיה בדירה, השופטת הבהירה כי מכירת הדירה לקרן לא הפקיעה את זכותה של הקשישה, והיא עדיין נחשבת דיירת מוגנת, על אחת כמה וכמה לנוכח העובדה שגם הקרן לא דרש ממנה תשלום דמי שכירות במשך שנים, וכאשר דרשה – קיבלה.
נוכח כל האמור, השופטת קבעה כי סירובה של הקרן לאשר את חילופי הדיירים לא היה סביר, וכי דרישת התובעת לקבל את חלקה מדמי המפתח לגיטימית, שהרי לא יעלה על הדעת שבמצבה היא תישאר חסרת כל עקב הפינוי.
מאחר שהקרן הודיעה שהיא מתכוונת להשתמש בדירה לצרכיה, השופטת הורתה לה להעביר לתובעת 360 אלף שקל – 60% מדמי המפתח שהציעו הדיירים החלופיים במקור.
הקרן לא חויבה בהוצאות משום שבחלק מהזמן הסכימה לנוהג של הישיבה שלא לגבות מהקשישה דמי שכירות לפנים משורת הדין.
עו"ד אלי אביב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.