ברוב של שניים מול אחד: בית הדין כפה על אישה להתגרש

בעל ואישה פרודים מזה שנתיים, כאשר ברקע טענות הבעל כי אשתו בגדה בו. אף שטענותיו לא הוכחו באופן חד משמעי, נקבע כי במצב שבו האישה אינה באמת מעוניינת בשלום בית, יש לכפות עליה לקבל גט.

בית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע חייב אישה לקבל מבעלה גט. בדעת רוב של שני דיינים, נקבע כי טענות האישה לשלום בית אינן כנות. "האשה פתחה תיקים בביהמ"ש והסכימה בהתחלה להתגרש, אך חזרה בה תוך נשיאת שם שלום הבית לשווא, הפגינה קור וניכור כלפי בעלה, ונקטה מניפולציות משפטיות שמטרתן להעביר את ההליכים לבית המשפט", כתב אחד הדיינים.

 השניים נישאו לפני כ-15 שנה, ולהם שלוש בנות. לפני כשנתיים הבעל (התובע) עזב את הבית. בבית הדין הוא טען כי אשתו נפגשה וקיימה יחסים עם שני גברים שונים בבתי מלון ובחדרים דיסקרטיים, האחד פרופסור באוניברסיטה עמו נפגשה פעמיים, והשני רופא הנשים שלה, עמו לטענת התובע, גם בילתה שלושה ימים ברומניה.

הנתבעת הכחישה וטענה שמעולם לא קיימה עם מי מהם יחסי אישות. היא אף טענה כי בתחילה רצתה להתגרש אולם כיום מעוניינת בשלום בית.

שני הגברים ("הנטענים") זומנו להעיד והכחישו את הדברים. אחד מהם, הפרופסור, טען כי שיחק טניס עם האישה במסגרת חוג משותף, והסכים להתנצל בפני התובע אם רגשותיו נפגעו, אך לטענתו ההתנצלות לא כללה הודאה כלשהי במעשים להם טען התובע.

ניסתה להסתיר מידע

שניים מתוך שלושת הדיינים – אב"ד הרב אליהו אריאל אדרי, הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם צבי גאופטמן – הגיעו למסקנה שאמנם קיים "מידע הסתברותי" ולחשדות התובע "יש רגליים", למשל טיסות המעידות על כך שהנתבעת והרופא שהו ברומניה באותו זמן, אולם לא נמצאו הוכחות חד משמעיות לטענותיו.

אלא ששני הדיינים (זהותם לא צוינה) סברו כי "גם בלא להוכיח זאת חד משמעית, ניתן לקבוע בוודאות שהאשה אינה רוצה בבעלה, וההליכים הארוכים בתיק זה מטרתם אינם בשום אופן שלום בית".

בנסיבות אלה, נקבע כי התובע הוא "עגון המוחזק במערכת נישואין בניגוד לרצונו", כיוון שהאישה מעלה טענות שווא בדבר רצונה בשלום בית, ולמעשה פועלת מתוך אינטרסים זרים, ומעוניינת משום מה שהליך חלוקת הרכוש יעבור ויידון לבית המשפט לענייני משפחה, ואז היתה מבקשת להתגרש.

בהקשר זה אחד הדיינים ציין כי "הדעת נותנת שמי שמעוניין באמת ובתמים בשלום בית יעשה כל שביכולתו על מנת להפיג את ענן החשד האופף אותו ולא להעיב עליו יותר בניסיונות להסתרת מידע", כפי שעשתה הנתבעת בהליך.

אותו דיין אף הצביעה על כך שהנתבעת התנהגה באופן מנוכר ביותר לתובע במהלך ההליך, ואף לא ביקשה סיוע מבית הדין בהשבת שלום בית, כך שהתנהגותה לא מתאימה למישהי שבאמת מעוניינת בשלום בית.

בהמשך פסק הדין הדיינים הרחיבו על הנימוקים ההלכתיים לקביעתם, ובהם "איש או אשה שאינם רוצים זה בזה", והנימוק של "אומדנא" – הערכה שלפיה האישה אינה חפצה בבעלה.  

לעומת זאת, בדעת מיעוט אחד הדיינים סבר שאין לחייב את הנתבעת להתגרש אלא רק "להמליץ" לה שלא להחזיק את בעלה בכוח. בין היתר, דיין זה סבר שטענות הבעל על בגידות לא הוכחו, ולמעשה הוא לא הציג אף ראייה משכנעת לחשדות שלו – ולכן התובע אינו "בדין מרומה", והנתבעת אינה בגדר "מורדת".

אולם כאמור דעה זו לא התקבלה, והתוצאה היתה כי הנתבעת חויבה לקבל גט. בהמשך ייקבע מועד לדיון בחלוקת הרכוש.

·       ב"כ התובע: עו"ד  יעקב בלס

·       ב"כ הנתבעת: עו"ד רן רייכמן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.