הבעל, חבר קיבוץ, יישאר עם הבית שלו שבו גרו יחד, והאישה תישאר עם הדירה שלה אבל בוצע איזון בזכויותיהם בנכסים. הבעל ישלם כ-290 אלף שקלים ויחלוק עם אשתו בפנסיה ובמענק הפרישה שלו
נשיא בית המשפט למשפחה בבאר שבע אלון גביזון, הכריע לאחרונה בתביעות פינוי ואיזון משאבים שהגיש גבר נגד אשתו בנפרד. בפסק הדין נקבע בין היתר כי האישה צריכה לפנות את הבית של בעלה בקיבוץ, מאחר שאין לה בו זכויות קנייניות. עוד נקבע כי שווי הבית ושווי דירה שבבעלות האישה ייכללו באיזון המשאבים. מאחר ששווי הבית גבוה יותר והאיש צבר גם כספים בקרנות השתלמות נקבע כי הוא ישלם לאשתו כ-290 אלף שקלים בנוסף לחלוקת כספי הפנסיה ומענק הפרישה שלו.
מדובר בנישואים פרק ג' לגבר (69) ופרק ב' לאישה (60). הם התחתנו ב-2004 ונפרדו ב-2017. במסגרת הליכי הגירושים תבע הבעל לאזן משאבים ולפנות את אשתו מהבית שלו בקיבוץ בו התגוררו יחד.
שמאי שמונה להערכת הבית קבע ששוויו 1.5 מיליון שקלים. אבל הבעל ביקש לקבוע שהשווי עומד על 1,050,000 שקלים בלבד, בין היתר משום שאין אפשרות להשכיר אותו או להפיק ממנו הכנסה ובמסגרת הליכי שיוך קבעה רשות מקרקעי ישראל שהקרקע בשווי אפס.
עוד הוא טען שיש לחייב את אשתו בחצי מהכספים ששילם עבור הליך השיוך. בסך הכל הוא טען ששווי הנכסים שלו הוא 878,771 שקלים ואילו הנכסים של אשתו, שכוללים דירה, דמי שכירות ורכב, שווים 914,000 שקלים ולכן היא צריכה לשלם לו עבור האיזון.
האישה טענה לעומת זאת ששני נכסי הנדל"ן משותפים. היא ביקשה לקבל את הערכת השמאי לגבי שווי הבית ולא לאזן את דמי השכירות עבור הדירה בטענה שמדובר בהכנסה שוטפת והיא נותרה ללא חסכונות וללא פנסיה. עוד היא טענה שיש לה זכויות באיגרת חוב שקיבל בעלה מהקיבוץ, וביקשה לפדות את חלקה בפנסיה בתשלום חד-פעמי של כ-265 אלף שקלים ולקבל חצי מקרנות ההשתלמות שלו.
לא רכוש משותף
נשיא בית המשפט השופט אלון גביזון קיבל את הערכת השמאי לגבי הבית. הוא קבע כי רמ"י העמידה את הקרקע על שווי אפס כדי לעודד התיישבות אבל זהו לא הערך האמיתי שלה, בטח לא במציאות הנדל"נית בישראל.
עם זאת, הוא קיבל את תביעת הפינוי תוך שהבהיר כי הבית הוא אמנם נכס בר איזון אבל אינו רכוש משותף. כלומר, לנתבעת יש זכות לקבל חלק משוויו אבל לא זכויות בבית עצמו.
השופט גם שלל את זכויותיה באיגרת החוב שבעלה קיבל כ-4 שנים אחרי הפרידה. הוא הדגיש שמדובר בנישואים מאוחרים, מה גם שהנתבעת לא הייתה חברת קיבוץ ולכן היא לא זכאית ליהנות מרווחיו. לגבי זכויות הפנסיה נקבע שהאישה תקבל את חלקה בתשלומים החודשיים ולא בסכום חד-פעמי.
באשר לנכסים של הנתבעת, נקבע שהתובע זכאי לחצי משווי הדירה אבל אין לו זכויות בדמי השכירות, שכן הדירה לא שייכת לו והוא לא זכאי ליהנות מהפירות שהניבה.
בסיכומו של עניין נקבע כי התובע צריך לשלם לנתבעת 750 אלף שקלים עבור הבית וכ-4,400 שקלים עבור איזון קרנות ההשתלמות. בנוסף, היא תקבל חצי ממענק הפרישה שלו עבור תקופת החיים המשותפים ואת חלקה בתשלומי הפנסיה. מהתשלום יופחתו 375 אלף שקלים עבור הדירה וכ-86 אלף שקלים עבור מימון הליך השיוך. הנתבעת תפנה את הבית 30 ימים אחרי שהתובע ישלם לה את זכויותיה.
עו"ד גילה עיני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.