האישה הגיעה לבקר את אביה ומעדה ב״תפר״ בין ריצוף חדש לשביל אספלט. היא נותרה עם 50% נכות ואיבדה את היכולת להשתמש בידה הדומיננטית
בבית משפט השלום בחיפה התקבלה תביעה שהגישה אישה שמעדה לפני כ-6 שנים בכניסה לבית החולים הלל יפה שבבעלות המדינה. השופט יואב פרידמן קבע שבמקום נערך שיפוץ שגרם לפער גבהים ברצפה מה שיצר סיכון בלתי סביר. האישה שברה את ידה ופיתחה תסמונת כאב כרוני באופן שמונע ממנה כיום את השימוש ביד. מסכום הפיצוי נוכה אשם תורם של 25%.
התובעת סיפרה שבמרץ 2015 הגיעה בשעות הבוקר לבקר את אביה שהיה מאושפז בבית החולים.
כשהלכה על המדרכה החיצונית שבשטח בית החולים נתקלה ב״תפר״ במדרכה ונפלה. מדובר היה במפגש בין חלק במדרכה שעבר ריצוף באבנים משתלבות לבין חלק אחר שעדיין לא רוצף, והיה עשוי ממשטח אספלט ישן. היא שברה את עצם הרדיוס של ידה הימנית.
לטענת התובעת, אותו מפגש בין החלק החדש לישן יצר פער גובה מסוכן והיה צריך ליישר אותו עד להמשך עבודות הריצוף.
המדינה הכחישה את האירוע והנזק.
השופט יואב פרידמן קיבל את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה. הוא ציין שגרסתה נתמכה בתמונות שצילמה לאחר האירוע וכן ברישום חדר המיון.
השופט הבהיר שהמדינה חבה בתחזוקה סבירה של שטחי המדרכות והכביש בשטח בית החולים. לקביעתו, כתוצאה מהחלפה של חלק מריצוף אספלט של המדרכה לאבן משתלבת נוצר פער גבהים לא אחיד ברוחב משתנה של כמה ס״מ. כמו כן ניכר כי ניסו לגשר על הפער על ידי מריחת מלט בין שני החלקים אך הדבר לא בוצע כיאות ונראה שהמטל שנמרח שקע והתקשה בהמשך כך שנותר הפרש גבהים לרוחב המדרכה, שיצר את אותו ״תפר״ שבגינו מעדה התובעת.
השופט ציין בהקשר זה כי דווקא ״הטקסטורה״ השונה, אספלט מצד אחד ואבן משתלבת מצד שני, בשילוב הפרש הגובה, יצרו מרקם מכשיל הנטוע במדרכה לרוחבה.
עבודה לקויה
עוד כתב השופט כי מעיון בתמונה ברור שלא מדובר היה במפגע שנוצר זה עתה, אלא על עבודה לקויה, בין בסיום החלפת אותו קטע המדרכה לאבן משתלבת, ובין בשלב לא ידוע לאחר מכן, כששקע המלט ולא מולא או יושר מחדש. ״היה אפוא די זמן כדי לאתר המפגע ולסלקו״, כתב.
בנסיבות אלה קבע השופט כי הנתבעת הפרה במחדל רשלני את חובת התחזוקה שלה כמחזיקה במקרקעין.
עם זאת, השופט ייחס לתובעת אשם תורם של 25% והבהיר כי במרקם והצבע השונה המייצג את התפר בהחלט ניתן היה להבחין בו ממרחק. ״במעט זהירות ניתן היה לפסוע בלא שום קושי מעל התפר, במקום לדרוך דווקא בו״, כתב.
באשר לנזק הבהיר השופט כי מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה שעיקר הנזק לא היה בשבר אלא בתסמונת כאב כרוני שהתפתחה לאחר מכן והותירה את היד בלתי תפקודית.
השופט קבע שהתובעת נותרה עם 50% נכות. הוא לא פסק לטובתה פיצוי על הפסדי השתכרות לאחר שהתרשם כי שנים לפני התאונה היא פרשה משירות קבע ללא כוונה לשוב לעבוד. מנגד, לנוכח המגבלה ביד, הוא פסק לטובתה פיצוי משמעותי בגין עזרת צד שלישי.
בסיכומו של דבר חויבה המדינה לפצות את התובעת ב-652,715 שקל בתוספת הוצאות בסך של 11,036 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
עו"ד אורן גדות
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.