נושיו של פושט רגל, שהציג עצמו כחסר נכסים, גילו להפתעתם שבנותיו הצעירות רכשו בית רחב ידיים. חקירותיהם העלו כי מי שמתגורר בבית הוא אותו פושט רגל 'מסכן', שככל הנראה רשם אותו ע"ש בנותיו במטרה להבריחו מהנושים. ביהמ"ש האמין להם.
ביולי 2004 מכר האיש קרקע של 3 דונם ביישוב נירית שבדרום השרון. בחוזה הוסכם עם הרוכשים שאם המגרשים לא יירשמו על שמם תוך שלוש שנים – הם יהיו רשאים לבטל את החוזה ולקבל את כספם – 105 אלף דולר – בחזרה. אלא ששלוש השנים חלפו מבלי שהועברו להם הזכויות, והם הודיעו למוכר על ביטול החוזה ודרשו את כספם חזרה.
לכתבות נוספות בנושא:
ב-2009, לאחר שהסתבר שלא יקבלו את כספם, הגישו הרוכשים תביעה נגד המוכר בבימ"ש השלום בפתח תקווה. התיק הסתיים בפשרה, אך זו לא הועילה, כיוון שהמוכר טען שאין לו כסף לשלם. ב-2011 נאלצו הרוכשים לפתוח נגדו בהליכי הוצל"פ, ובמסגרתם גילו כי שתי בנותיו הצעירות של המוכר 'חסר הכספים' מחזיקות בבעלותן בית בן שלוש קומות, שאותו רכשו ב-1998.
הרוכשים מיהרו והגישו תביעה נגד המוכר ושתי בנותיו בביהמ"ש המחוזי בלוד, בטענה שרישום הבית ע"ש הבנות פיקטיבי ונועד להבריח את הבית מפני נושיו של אביהן.
לטענת התובעים, האב מומחה בתרגילי עוקץ ומרמה במקרקעין: הוא נוהג לשכנע אנשים לקנות קרקעות מבלי שרכש אותן קודם, כך שאינן בבעלותו וליטול את כספי המכר לכיסו. בסופו של דבר עסקיו כשלו והובילו לכך שבשנת 1998 הוא הוכרז כפושט רגל וכל נכסיו נמכרו לשם כיסוי חובותיו.
לטענתם, האב הוא זה שרכש את הבית בפועל ומתגורר בו עד היום. התובעים הפנו לכך שלא סביר שהבנות, שהיו במועד רכישת הבית בתחילת שנות העשרים לחייהן, יכלו לשלם מכיסן עבור בית פרטי רחב ידיים.
האב ובנותיו טענו, כי הבית נרכש ע"י הבנות בעזרת משכנתא, חסכונות אישיים ועזרה ממשפחה וחברים. האב הוסיף, כי בתקופת הרכישה היה מצוי בעיצומם של הליכי פשיטת הרגל וכל כספו היה נתון תחת פיקוחו של נאמן – כך שלא יכול היה להשתמש בו. הוא הוסיף שבסך הכל הסכים לחתום ערבות לבנותיו, כפי שכל אב מסור היה עושה.
מנהג בעלים
בהסתמך על חקירת האב בביהמ"ש, קבעה השופטת ריקי שמולביץ שהוא זה שרכש את הבית ונוהג בו מנהג בעלים. עוד קבעה השופטת, שהנתבעים לא הוכיחו מהם מקורות כספי הרכישה בראיות כמו חוזי ההלוואה, תנאי המשכנתא וכיו"ב.
לאחר שהתרשמה מיתר עדויות הצדדים והראיות שהוגשו בפניה, קבעה השופטת שמולביץ שרישום הזכויות על שם הבנות אכן נועד למנוע מהנושים השונים להיפרע מהאב באמצעות הבית. על כן, השופטת קיבלה את התביעה ונתנה סעד הצהרתי לפיו המוכר הוא בעל הזכויות בבית.
הנתבעים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 35 אלף שקל.
* עו"ד יעקב אברמוביץ עוסק בדיני מקרקעין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.