הגבר, בן 73, הגיש לאחר פטירת "אחותו" תביעה להוכחת אימהותה, והיא התקבלה. צו הירושה שלה תוקן באופן שיכלול גם אותו
סיפור שנראה כאילו נתלש מהאגדות נדון לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל אביב. גבר שגדל במחשבה לפיה סבתו היא אמו ואמו היא אחותו, הצליח להוכיח – מספר שנים לאחר מותה של האחרונה – כי ה"אחות" היא למעשה אמא שלו. בנסיבות המיוחדות הללו קבעה השופטת סגלית אופק כי צו הירושה שקיבל בעלה של המנוחה בסמוך למיתתה יתוקן באופן שיכלול גם את המבקש כיורש.
המנוחה נישאה לבעלה (המשיב) ארבע שנים לאחר הולדתו של המבקש, והם הביאו לעולם שלושה ילדים משותפים. בשלהי 2010 הלכה המנוחה לעולמה והמשיב הוציא צו ירושה שלפי הוא היורש הבלעדי, לאחר שילדיו הסתלקו מהעיזבון לטובתו. לטענת המבקש, בתקופה זו הוא חלה בסרטן והיה שקוע במצב נפשי קשה שכלל הרהורי התאבדות.
המבקש סיפר כי רק לאחר שהתאושש ממחלתו, סביב 2015, גילה על אודות צו הירושה ופעל למען הוכחת אימהות המנוחה עליו – דבר שחשד בו מגיל צעיר. הוא הגיש תביעה לקביעת אימהות והופנה לבדיקה גנטית שהעלתה כי הוא בנה של המנוחה בהסתברות של 98.61% - והקשר הביולוגי בינו לבין המנוחה הוכר רשמית.
בהמשך הגיש המבקש תביעה לתיקון צו הירושה. לטענתו, מתוקף היותו בנה הביולוגי של המנוחה הוא זכאי לרשת אותה על פי דין, בנוסף למשיב. הוא הוסיף שתיקון צו הירושה כמבוקש יהווה עבורו נחמה מסוימת לסבל ולהתמודדות הנפשית שעברו עליו נוכח נסיבות חייו המורכבות.
לעומתו טען המשיב שאין מקום לשינוי צו הירושה. בין היתר הוא האשים את המבקש בשיהוי ניכר בהגשת הבקשה. לדבריו, המבקש חשד כבר מגיל קטן – ובוודאי במועד בקשת צו הירושה – כי הוא בנה של המנוחה, ולמרות זאת חיכה תשע שנים כדי להתנגד לצו.
נקלע לקשר שתיקה
השופטת אופק כתבה שמהראיות עולה כי המבקש ידע שהמנוחה היא אימו עוד מגיל קטן, ובמצב זה טענת המשיב לשיהוי בהגשת הבקשה – אינה מבוטלת. כך, בעדותו סיפר המבקש כי בהיותו בן 10 סיפרה לו שכנתו כי המנוחה, הידועה לו כאחותו, היא למעשה אמו הביולוגית.
ואולם, כתבה השופטת, "חרף ניסיונותיו לברר את העניין, המבקש לא זכה לתשובות משך השנים ולא זכה לאישור לדבר ממי מבני משפחתו, שכן היה למעשה קשר שתיקה סביב פרשה זו, כך שהוא נותר עם שאלות וספקות".
גם אשתו של המבקש סיפרה בעדותה כי כאשר ילדה את בתם לפני כ-30 שנה, הגיעה המנוחה לבקר אותה בבית החולים והתוודתה בפניה כי היא איננה גיסתה אלא למעשה חמותה.
מסקנת השופטת הייתה כי ידיעתו המוקדמות של המבקש אינה מסכלת את בקשתו לתיקון צו הירושה. בתוך כך היא קיבלה את טענת המבקש לפיה מצבו הבריאותי והנפשי המעורער בתקופה שלאחר פטירת המנוחה מנעו ממנו להתעסק בענייני ירושתה, באופן המסביר את העיכוב המשמעותי בהגשת הבקשה.
השופטת כתבה שהעובדה כי המבקש הוא בנה הביולוגי של המנוחה היא עובדה מהותית, כבדת משקל, אשר מקימה לו זכות, בהיעדר צוואה, להיות יורש שלה על פי דין.
היא ציינה בנוסף שאין מחלוקת כי בן נוסף של המנוחה חי ונפטר בעיראק ולכן גם לבני משפחתו ישנה זכות עקרונית לחלוק בעיזבונה.
לפיכך היא קבעה שצו הירושה יתוקן באופן ש-80% מהעיזבון שייכים למשיב, 10% למבקש ו-10% לאפוטרופוס לנכסי נפקדים – זאת מאחר והאח בעיראק נחשב ל"נפקד".
בנוסף היא חייבה את המשיב בהוצאות המבקש בסך 25,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד בעז קראוס
- ב"כ המשיב: עו"ד יגל פדידה
- ב"כ האפוטרופוס הכללי: עו"ד בת אל צידון
עו"ד זוהר כורש
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.