התובעים סיפרו שכשניסו למכור את דירת החדר שלהם ברמת גן, נודע להם לראשונה מקונים פוטנציאליים שמצבה התכנוני לקוי. השופטת: "ידעתם מזמן"
גבר ואישה ביקשו לקנות נכס ומצאו דירת חדר במחיר אטרקטיבי. הם בדקו מול הבנק אם יוכלו לקבל משכנתה אך סורבו מכיוון שאין לדירה היתר בנייה, ולכן שילמו עליה מהונם העצמי. כשהחליטו למכור אותה אחרי תקופה – נתקלו בבעיה נוכח מצבה התכנוני. לבסוף הם מכרו את הדירה בהפסד, ובמקביל הגישו תביעה נגד מי שמכרה להם את הדירה ועורך הדין שייצג אותם בעסקה. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מבית משפט השלום בתל אביב דחתה אותם.
התובעים, גבר ואישה, חיפשו בשנת 2017 דירה לרכישה. בשלב מסוים הם מצאו דירת חדר בקומת מרתף ברחוב הזיתים שברמת גן. השניים פנו לבנק "מזרחי טפחות" כדי לברר אם יוכלו לקבל משכנתה לרכישת הדירה, אך נתקלו בסירוב מאחר שהשמאי מטעם הבנק לא מצא את הנכס בתשריט הבניין. בנסיבות אלה רכשו התובעים את הדירה באמצעות הון עצמי, במחיר של 850 אלף שקל בלבד.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט במאי 2020 סיפרו התובעים שכשנתיים לאחר רכישת הדירה, במהלך יוני 2019, הם פרסמו אותה למכירה ואז נדהמו לגלות מרוכשים פוטנציאליים כי למעשה אין לה היתר בנייה. בסופו של יום, סיפרו, נוכח מצבה התכנוני הבעייתי הם נאלצו למכור את הדירה בהפסד של רבע מיליון שקל, כלומר 600 אלף שקל.
לטענת התובעים עורך הדין שייצג אותם בעסקת המכר (הנתבע) התרשל כלפיהם כשלא בדק לעומק את מצבה התכנוני, ובנוסף מי שמכרה להם את הדירה (הנתבעת) הסתירה מהם את העובדה שאין לה היתר. הם תבעו פיצוי של כ-476 אלף שקל עבור הנזק וההוצאות שנגרמו להם.
מנגד טענו הנתבעים כי דרישת התובעים לפיצוי היא מופרכת, לנוכח העובדה שידעו שאין לדירה היתר לפני שרכשו אותה. עורך הדין סיפר שהזהיר את התובעים לבל ירכשו את הדירה במצבה, אלא שהם לא שעו לעצתו וקנו אותה בכל זאת לנוכח מחירה האטרקטיבי.
רוכש חזק ומנוסה
ואכן, השופטת פינצ'וק-אלט התרשמה שבפועל התובעים ידעו עובר לרכישת הדירה שאין לה היתר, ומשכך אין יסוד לתביעתם. "די בעובדה שעליה אין מחלוקת, שהנכס לא היה ניתן לאיתור על-ידי השמאי של הבנק בתשריט של היתר הבנייה, ובכך שהתובע ידע על כך לפני שהתובעים חתמו על הסכם רכישת הדירה, כדי לקבוע כי התובעים ידעו גם ידעו שהדירה בנויה ללא היתר, ודי בכך כדי לדחות את התביעה", כתבה.
השופטת הבהירה כי סירוב הבנק להעניק לתובעים משכנתה היווה למעשה איתות אזהרה כלפיהם ומסירת מידע מלא אודות מצבה התכנוני הבעייתי של הדירה, כך שהם לא היו נדרשים למידע נוסף – לא מעורך הדין, לא מהמוכרת ואף לא מקונים פוטנציאליים – אלא בחרו במודע להיכנס לעסקה מסוכנת.
למעלה מן הצורך השופטת ציינה שהתובע הוא מנכ"ל בחברה שצבר ניסיון ברכישת דירות אחרות קודם לקניית הדירה נשוא התביעה, כך שאין ספק שהבין את איתות האזהרה מהבנק.
לפיכך השופטת הורתה על דחיית התביעה. התובעים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד איתן עמרם ועו"ד דימיטרי סדיקוב
- ב"כ הנתבע: עו"ד דוד כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דוד תורג'מן ועו"ד עמית שניצר
- ב"כ צד ג': עו"ד אסף גואטה
עו"ד ליאור ברקנפלד
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין