שלוש אחיות ורופאה הגישו תביעת דיבה על סך 400 אלף שקלים נגד קולגה ששלחה לממונים מכתבים שתיארו ממצאים מזעזעים על התנהלותן כלפי העובדים האחרים. בית המשפט קבע: ביצעה את חובתה המוסרית בתום לב.
בית משפט השלום בראשון לציון דחה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישו שלוש אחיות ורופאה שעבדו בבית האבות "משען" בנאות אפקה כנגד אחות שדיווחה להנהלה בשני מכתבים על התנהלותן הקלוקלת כלפי עובדים אחרים וקשישים ששהו במקום. השופטת כרמית בן אליעזר קבעה כי הראיות והעדויות בתיק מעלות שהמכתב הראשון נוסח לבקשת הממונים, וכי המכתב השני תיאר מקרה שאירע בפועל. מכאן שהאחות מוגנת משום שנהגה בתום לב, ביצעה את חובתה החוקית והמוסרית ודיווחה על האמת.
המכתבים נשלחו בשנים 2016 ו-2017 להנהלת "משען" על ידי אחות אחראית במחלקת הדיור התומך. המכתב הראשון תיאר אירוע שבמהלכו אחות במחלקה הסיעודית השליכה בזעם כוס לעבר אחת האחיות, והיא התנפצה על הרצפה.
במכתב השני, שטחה האחות התנהלות בלתי תקינה מצד שתי אחיות נוספות ורופאה – ילידות חבר העמים – שעבדו במחלקת תשושי נפש. השלוש תוארו כ"מאפיה רוסית" ונטען כי הן מתעמרות בעובדים ומשליטות טרור במחלקה. בנוסף תוארו מעשי שחיתות שביצעה הרופאה, כולל ניצול כלכלי של קשישים ומתן טיפולי בוטוקס לעובדות.
בעקבות מכתבים אלה תבעו ארבעת הנשים באמצעות עו"ד שלומי וינברג פיצויים של 400 אלף שקל עקב פרסום לשון הרע. לטענתן, הדברים הבוטים שנכתבו עליהן מעידים על גזענות ומציגות אותן כעברייניות אף שלא היו דברים מעולם. נטען, כי מטרת הנתבעת הייתה לפגוע בהן, לגרום לכך שיפוטרו ורישיונן יישלל.
הנתבעת, שיוצגה באמצעות עו"ד אלכסנדר ספינרד ועו"ד מיה עובדיה, טענה כי המכתבים מוגנים מפני תביעת דיבה משום שתיארו את האמת ונשלחו בתום לב כחלק מחובתה המוסרית והמקצועית.
לגבי המכתב הראשון, נטען כי סופר בו במדויק האירוע שהתרחש. באשר למכתב השני, נטען כי נוסח לבקשת הממונים ובהתאם להנחיותיהם, ותיאר דברים שנאמרו על ידי עובדים רבים שחשו מותקפים. הנתבעת הבהירה כי אינה גזענית, וכי הייתה בזוגיות עם יוצא חבר העמים ורבים מחבריה הגיעו משם.
שיקף את האווירה
השופטת כרמית בן אליעזר קיבלה את טיעוני ההגנה לאחר שמיעת עדויות מצד עובדי המקום, ביניהם הקב"ט, יו"ר ועד העובדים והאחות שנכחה באירוע שתואר במכתב הראשון.
נקבע כי אף ששני המכתבים מהווים לשון הרע, התקיימו במקרה הנוכחי ההגנות שנקבעו בחוק מפני תביעת דיבה.
באשר למכתב הראשון, השופטת ציינה כי מאחר שהוכח שהנתבעת תיארה את הדברים כפי שהתרחשו והיה עניין ציבורי בשליחתו, עומדת לנתבעת הגנת "אמת הפרסום".
לגבי המכתב השני, נקבע כי נשלח בתום לב, לבקשתם המפורשת של יו"ר ועד העובדים וקצין הביטחון, ותיעד את דברי העובדים. השופטת ציינה "שגם אם ניתן היה לנסח חלק זה או אחר שלו ביתר זהירות, הרי שהוא משקף באופן כללי ואותנטי אווירה ששררה במחלקה ושמן ההכרח היה להביא את הדברים המפורטים בו בפני הנהלת משען על מנת שתפעל בעניין כפי שתמצא לנכון".
לפיכך, השופטת קבעה כי מכתב זה נשלח כדי ליידע את הממונים על המתרחש ולהביא לחקירת האירועים כחלק מהחובה החוקית והמוסרית של הנתבעת, וחוסה גם תחת הגנת תום הלב.
לפיכך, השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובעות בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עורך דין של 40,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.