קשיש מירושלים הוסיף לדירה ששכר עוד חדר שינה ומקלחת. הוא טען שרק התאים את המושכר לבנו כדי שיגור עמו ויסעד אותו, אך בית המשפט קבע שהפר את חוזה השכירות
בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של אדם המחזיק במחצית מהזכויות בדירה בירושלים לפינוי שוכר שמתגורר בה כדייר מוגן, עקב הפרות בנייה שביצע. השופטת בלהה יהלום קבעה כי השוכר לא הוכיח שקיבל אישור מבעלי הדירה לתוספות הבנייה, ומדובר בהפרת חוזה השכירות שבגינה רשאי המשכיר לפנותו מהדירה.
הדירה הושכרה לנתבע בשנות השמונים כשהייתה בבעלות משותפת של אם התובע ואחותה. במהלך השנים הלכו שתיהן לעולמן, והבעלות בדירה עברה לילדיהן. אחד מהם הוא התובע אשר מחזיק במחצית מהזכויות בדירה.
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד יחזקאל חרלף, התובע טען כי השוכר ביצע תוספות בנייה בדירה ללא רשות מבעלי הדירה. התוספות כללו, בין היתר, חדר אמבטיה ושירותים וחדר שינה נוסף. לטענת התובע, בנייה בדירה ללא קבלת היתר מהווה הפרה של חוזה השכירות ומהווה עילת פינוי לפי חוק הגנת הדייר. לפיכך, הוא ביקש שהנתבע יסלק את ידו מהדירה וישיב את המצב בה לקדמותו.
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד עוז אלדד מהסיוע המשפטי, טען כי מדובר בבנייה שבוצעה לפני למעלה מעשרים שנה כך שגם אם קיימת עילת תביעה, היא התיישנה. הנתבע הוסיף כי מדובר בבניין ישן שנבנה כולו ללא היתר ואי אפשר לבקש לגביו היתר. לכן, לשיטתו, התוספת שביצע לא נחשבת בנייה ללא היתר.
עוד טען הנתבע כי הוא אדם מבוגר, והיה צורך להתאים את הדירה כדי שבנו יוכל להתגורר עימו ולסעוד אותו.
אין אישור בכתב
השופטת יהלום ציינה כי על מנת שבנייה ללא הסכמה תקים עילה לפינוי דייר מוגן, יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים: קיומו של סעיף מפורש בחוזה שאוסר ביצוע שינויים בדירה; הסעיף הופר על ידי השוכר; והפרת הסעיף מקימה למשכיר זכות חוזית לתבוע פינוי.
במקרה זה, קבעה השופטת, שלושת התנאים מתקיימים. היא ציינה כי הנתבע לא הציג מכתב כלשהו מבעלי הדירה המתיר לו לבצע את תוספות הבנייה. מנגד, ב"כ התובע הציג ראיות המלמדות על יסוד שלילי, כלומר שבעלי הדירה לאורך השנים לא הסכימו לבנייה. היא ציינה שהוצגו שני מכתבים מהם עולה שהבעלים במרוצת השנים התנגדו לתוספות הבנייה של הנתבע ושל שוכרים קודמים שלהם.
במכתב של אותם שוכרים מ-2010 לבעלי הדירה דאז (אימו של התובע ובני דודו), כתבו כי הם עדיין ממתינים לאישור "להרחיב את המטבחון הקטנטן" שלהם ומבקשים מהם לקדם את הנושא. השופטת קבעה כי המכתבים "מעידים על הלך הרוח במשפחת התובע ולפיה המדיניות אכן הייתה לא לאפשר שינויים בדירות, בוודאי ובוודאי ללא הסכמה ואישור מראש".
השופטת אף מתחה ביקורת על טענת הנתבע שלפיה לא ניתן לקבל היתר בנייה מפני שמדובר בבניין ישן. לדבריה, לא מתקבל על הדעת שבבניין עתיק דיירים יוכלו לבצע שינויי בנייה ללא היתר "בבחינת אין דין ואין דיין ותשעת קבי היופי שנטלה ירושלים מתמעטים והולכים".
השופטת ביקרה בנוסף את התנהלות הנתבע שעתר לסעד מן הצדק – כלומר, סעד שישאיר אותו בדירה לפנים משורת הדין לנוכח גילו ומצבו הרפואי – מבלי לצרף כל ראיה תומכת.
לפיכך נקבע כי תוספות הבנייה יפורקו והנתבע יפנה את הדירה עד סוף 2022.
הנתבע חויב לשלם את הוצאות התובע בסך 11,700 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.