לגרסת האישה, הפרוד רכש את הנכס מאחיו באמצעות כספיהם מאחורי גבה. ואולם השופט שוכנע כי הנתבע לא שילם לאחיו עבור הדירה
בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה בנפרד, להכרה בה כבעלת חצי מדירת מגוריו אותה רכש טרם נישואיהם. בין היתר סיפרה האישה שהדירה נקנתה באמצעות כספים משותפים ומשכך חצי ממנה, למעשה, שייך לה. אלא שהשופט הבכיר איתי כץ שוכנע כי לא הועברו לאחי הבעל סכומים כלשהם בגין הדירה, ובנוסף שלא הוכחו לגביה אינדיקציות לשיתוף. התוצאה: הדירה הייתה ותישאר של הבעל בלבד.
הצדדים הם הורים ל-5, נשואים שנפרדו לפני כשנתיים וחצי. במאי 2022 הוגשו מספר תביעות לבית המשפט, אשר אחת מהן נגעה לדירה אותה רכש הבעל טרם חתונתו, במהלך 1995. בנוסף, לבני הזוג יש דירה משותפת.
טענתה המרכזית של האישה הייתה שיש להכיר בה כבעלים על חצי מהדירה שרכש הבעל, בין מאחר שהיא נקנתה מכספים משותפים ובין מכיוון שהוכח לגביה שיתוף ספציפי. לגרסתה, בתקופת נישואיה לנתבע הוא היה רשום כבעלים על מחצית מהדירה בלבד. בספטמבר 2018 הועברה לבעלותו המחצית השנייה שהייתה רשומה בטאבו על שם אחיו, אחרי שהבעל קנה אותה ממנו באמצעות כספים משותפים שהבריח ממנה.
מכאן, לטענת התובעת, שלמעשה חצי מהדירה שלה. לחלופין נטען שנוכח הסכמת האישה לקחת משכנתה על דירת מגוריהם המשותפת, רק על סמך הבטחת הבעל כי דירתו תימכר וכספי התמורה ישמשו בבוא היום לסילוק ההלוואה – הרי שיש להחיל על דירתו את הלכת השיתוף הספציפי ולקבוע שהיא זכאית ל-50%.
מנגד טען הבעל כי מדובר בדירה שקנה מהוריו עוד לפני נישואיו לתובעת, כאשר רישום אחיו בטאבו כבעלי חצי ממנה נעשה בטעות. בהתאם לכך, סיפר הנתבע, ב-2018 הוא פעל לתקן את הטעות מבלי ששילם כספים כלשהם לאחיו, וממילא אין בסיס לגרסת פרודתו לפיה הבריח ממנה כספים.
חזרה בה על ההתחלה
השופט כץ דחה את טענת האישה על שני רבדיה. אשר לטענת הבעלות מכוח קנייה בכספים משותפים הוא ציין שכבר בקדם המשפט האישה חזרה בה ממנה, תוך שביקשה להתמקד בזכותה מכוח הלכת השיתוף הספציפי.
מכל מקום, הבהיר השופט, האישה לא הוכיחה כי בוצעו "הברחות כספים" מצד בעלה או שהוא שילם לאחיו סכומים כלשהם בגין קבלת חצי מהזכויות בדירה. בין לבין חידד השופט כי מהות הפעולה בטאבו אשר בוצעה בספטמבר 2018 הייתה ל"תיקון טעות סופר", באופן התומך בגרסת הבעל כי לא שילם לאחיו מאומה על "חלקו" בדירה.
בהמשך כרת השופט אף את הענף השני עליו ישבה תביעת האישה, הלכת השיתוף הספציפי. הוא ציין שמתוך 1,600,000 השקלים שלקחו הצדדים כהלוואת משכנתה לצורך רכישת ביתם המשותף, דירת הבעל שימשה לבטוחה רק על רבע מהסכום. בנוסף, הצדדים מעולם לא גרו יחד בדירת הבעל, לא גידלו בה את ילדיהם ובגדול, לאישה לא היה שום קשר אליה.
בעניין העמדת הדירה כבטוחה למשכנתה כתב השופט ש"מדובר בהליך סטנדרטי להבטחת חוב לבנק ואיני סבור שניתן להקיש משעבוד זה, כמו גם משקילת מכירת הדירה, לגבי כוונת שיתוף כלשהי של האישה בדירה".
בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית התביעה ועל חיוב האישה לשלם לבעלה לשעבר שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ האישה: עו"ד אתי גוהר
- ב"כ הבעל: עו"ד שי בליטי
עו״ד אברהם (רמי) שלמון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.