האם השוואת התובע למנהיג דאע"ש מהווה לשון הרע?

השאלה הגיעה לפתחו של בית משפט השלום בעכו, שדן בתביעה של מנכ"ל עמותת פורום גיוס העדה הנוצרית נגד חבר מועצת העיר שפרעם. השופט קבע: הפרסום צורם ואינו לגיטימי.

הכומר גבריאל נדאף הוא ממייסדי הפורום לגיוס העדה הנוצרית בישראל ומנכ"ל עמותת הפורום.

בחודש יולי 2014, פרסם חברת מועצת העיר שפרעם מוראד חדאד פוסט בפייסבוק נגד נדאף. הייתה זו תמונה חצויה לשתיים – בצד אחד חצי מפניו של נדאף, ואילו בצד השני הוצמדו לפניו חצי מהפנים של אבו בכר אל-בגדאדי, מנהיגה של דאע"ש.

לייעוץ בענייני לשון הרע:

עורך דין לשון הרע

מתחת לתמונה הוסיף הנתבע בערבית: "אלבגדאדי וגבריאל שני צדדים לאותו המטבע". בהמשך התפתח דיון ובו תגובות והערות מסוגים שונים.

בעקבות הפרסום הגיש נדאף תביעה בבית משפט השלום בעכו, בה טען כי הפוסט מהווה לשון הרע ודרש פיצויים בסך 50,000 שקל – המקסימום שניתן לתבוע ללא הוכחת נזק.

לטענתו, הפרסום נועד לפגוע בשמו הטוב, להשפיל אותו ולהפוך אותו למטרה לשנאה.

הנתבע טען כי מדובר בתביעה קנטרנית, שנועדה להפחיד ולהרתיע אותו מלממש את זכותו הבסיסית להביע דעה בעניין ניצולה של הדת לצרכים פוליטיים, ולהציג את עמדתו בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית, והיא גיוסם של צעירים נוצרים לשירות צבאי.

לשיטתו, מדובר בפרסומים לגיטימיים, מה גם שהם הוא לא הופנו נגד נדאף אישית, אלא נגד הדעה שבה הוא מחזיק.

כמו כן, הנתבע טען שהוא זכאי להגנה כיוון שפעל בתום לב.

נועד להשפיל ולהשניא

השופט אברהים בולוס קיבל את התביעה. בתביעות לשון הרע, הבהיר השופט, יש למצוא את נקודת האיזון בין חופש הביטוי מצד אחד לבין הזכות לשם טוב מצד שני, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.

ארגון דאעש ידוע באכזריותו ואין צורך להכביר עליו במילים, על כן, בעיניו, עם כל החשיבות שצריך לייחס לפתיחות ולסובלנות, כאן לא מדובר בביקורת עניינית אלא בפרסום שעוצמתו השלילית "צורמת".

בפסק הדין נכתב: "פרסום זה לא מקדם ולא משרת את חופש הביטוי בשום צורה שהיא, ודווקא חותר קשות תחת זכותו של התובע לשם הטוב, שאף היא, כפי שהזכרתי, מהווה זכות יסוד בכל משטר דמוקרטי שאין לבטל אותה. להשוואת התובע עם אל-בגדאדי במקרה זה הייתה תכלית אחת ויחידה והיא להביע סלידה מהתובע והעמדה שהוא מייצג, לבזות אותו, להשפילו ולהשניאו על הבריות".

משכך, הוסיף השופט, אין לסווג אותו ככזה שנעשה בתום לב.

בנוגע לפיצוי, השופט הסביר כי ככל שהההאשמות חמורות יותר והפרסום נעשה בהיקף רחב יותר, ראוי להעלות את רף הפיצוי. במקרה הזה, יש להתחשב גם במעמדם של שני הצדדים ובהתנהלות של הנתבע, הנגועה במידה מסוימת של חוסר תום לב.

בסופו של דבר, השופט קבע שהנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 35,000 שקל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.   

• ב"כ התובע: עו"ד ש' חסן
• ב"כ הנתבע: עו"ד ו' אגבאריה

* עורך דין שלומי וינברג עוסק בדיני לשון הרע

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.