בן שאמו החליטה לנשל אותו מהירושה ביקש שלא לקיים אותה, בטענה שאחיו – הזוכה ברוב הרכוש – השתתף בכתיבתה. אלא שביה"ד הרבני דחה את ההתנגדות בנימוק שהוכח כי לא הייתה ליורש השפעה כלשהי על רצון אמו.
בית הדין הרבני האזורי באשקלון הכריע באחרונה בסכסוך בין שני אחים על ירושת אמם, שהלכה לעולמה לפני כשנה והותירה אחריה שלושה בנים.
לכל אחד מבניה היא ציוותה ארבעה דולר ואת שאר רכושה הותירה לבנה הבכור, למעט עשרה אחוזים שייתן לבנה האמצעי לאחר שיפרע חוב מסוים. כמו כן היא ציוותה תמונה לאחד מנכדיה ושרשרת לאחיינית שלה.
שניים מהבנים– הבכור והצעיר – נפגשו בבית הדין הרבני בעקבות הצוואה הזו: הבכור ביקש לקיים אותה ואילו אחיו הצעיר התנגד.
התנגדותו של הבן הצעיר (המשיב) התבססה תחילה על שני טיעונים מרכזיים. ראשית, הוא טען כי מצבה הבריאותי של האם לא אפשר לה לערוך צוואה. ואולם, בהמשך הוא חזר בו מטענה זו, כיוון שבדיון התברר כי החתימה על הצוואה התרחשה בתקופה שבה המנוחה עדיין הייתה בדעה צלולה ובמצב בריאותי טוב.
משכך נותרה טענתו במישור המשפטי־הפורמלי. המשיב טען שיש לבטל את הצוואה משום שאחיו (המבקש) היה שותף לעריכתה. כלומר הטענה, שהתבססה על חוק הירושה, הייתה כי אדם שנהנה מהצוואה לא יכול להיות זה שעורך אותה.
"הוא אמר לי בעל פה שהוא עזר לה לכתוב את הצוואה", טען המשיב ביחס לאחיו.
ריחוק ונתק
בדיונים התברר שהמבקש אכן נטל חלק בעריכת הצוואה, אלא שהדבר לא גרם לבית הדין לקבל את ההתנגדות.
הרב מאיר פרימן (אב"ד), שכתב את פסק הדין, הבהיר כי המחוקק רצה להרתיע אנשים מלקחת חלק בעריכת צוואה לטובתם מתוך חשש שפעילות כזו גורמת לחץ אסור על המצווה – המוריש. כלומר חשש לעיוות רצונו החופשי – היסוד החשוב ביותר בצוואה.
ואולם, הדיין הסביר שעל פי פסיקת בתי המשפט, כל עוד אין פגם מהותי של השפעה על רצונו של המצווה, הרי שהמעורבות הטכנית של הזוכה אינה פסולה ולא תביא לביטול הצווואה. "בכל מקום שבו אין פקפוק ואין ערעור מה היה רצון המצווה, יש לקיים את רצון המצווה אשר מוסכם על הכול", כתב.
לגופו של עניין, לאחר ששמע את המשיב, הדיין הסביר שהתנגדותו מתבססת אך ורק על הפגם הטכני שחל בעריכת הצוואה על ידי האח הבכור, ולא הועלו טענות בדבר השפעה על רצון המנוחה.
למעשה, הדיין כתב כי האח הצעיר "מודה ומסכים לכך שרצון אמו המנוחה היה לנשל אותו מחלקו בירושה, בשל הריחוק והנתק שהיה ביניהם", וציין כי הוא מאמין לעדות האח הגדול כי לא השפיע על רצון אמו וכי הצוואה משקפת את רצונה המלא והחופשי.
לפיכך הדיין השתכנע כי "ההתנגדות באה בחוסר תום לב ובניצול סעיף בחוק באופן שלא תואם את המצב" ואף קבע כי המשיב פעל תוך ניצול לרעה של הליכי משפט.
הרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט הצטרפו לדעתו של הרב פרימן, ולכן הוחלט לדחות את ההתנגדות ולאשר את הצוואה.
עו"ד יגאל וידאל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.