בית הדין לעבודה קיבל חלקית תביעה שהגישו האתלטית ואמה (שמאמנת אותה) נגד המועדון. המועדון חויב לשלם פיצויי פיטורים לאם אך נקבע כי הבת התפטרה בשל תנאים משופרים שהוצעו לה במועדון אחר.
אירנה ואולגה לנסקי, אם ובתה, הן מבכירות האתלטיקה הקלה בישראל. אירנה מחזיקה עד היום במספר שיאי ישראל ואולגה זכתה מספר פעמים באליפות ישראל בריצות למרחקים קצרים. עד לפני כשנתיים וחצי הן הועסקו במועדון מכבי ראשון לציון. תביעה שהגישו נגד המועדון בבית הדין לעבודה בתל אביב התקבלה חלקית לאחרונה, והן יפוצו בסכום כולל כ-100,000 שקל.
בתביעה סיפרו השתיים כי אירנה הועסקה במועדון בין השנים 2001 עד 2016, תחילה כאתלטית מן המניין ולאחר מכן כמאמנת ובכלל זה כמאמנת של בתה אולגה.
אולגה הועסקה במועדון בין השנים 2008 ועד 2016. בתחילת העסקתה הייתה בת 15 בלבד, תלמידת תיכון. עם סיום לימודיה ושירותה הצבאי עברה להתאמן אימונים כפולים, בוקר וערב.
לדבריהן, לאורך השנים לא נחתמו בין הצדדים הסכמי עבודה בכתב. ואולם, ב-2015, עם תחילת העסקת מנהל בשכר במועדון, נחתמו עמן הסכמי העסקה לתקופה קצובה, עד לסוף אוגוסט 2016.
הן טענו כי פוטרו בסיומו של החוזה לאחר שהנתבעת לא פעלה לחידושו. לדבריהן, לאולגה לא הוצע כלל לחדש את החוזה בעוד שלאירנה הוצע לחדשו בתנאים נחותים משמעותית מאלה שקיבלה קודם לכן, באופן המהווה פיטורים או לחילופין עולה כדי הרעת תנאים המאפשרת התפטרות שדינה כפיטורים. הן הבהירו כי ההצעה לחידוש החוזה מול אירנה כללה הורדה בהיקף המשרה ממשרה מלאה לחצי משרה.
התובעות עתרו לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום וזכויות סוציאליות נוספות שלטענתן לא שולמו להן.
הנתבעת טענה כי הייתה מעוניינת בהמשך העסקתן של השתיים, בין היתר נוכח הממון הרב שהשקיעה בטיפוחה של אולגה לאורך השנים. ואולם, הן החליטו להתפטר מאחר שהגיעו להסכמות עם מועדון ספורט אחר שבמסגרתו הובטח להן שכר גבוה יותר.
לטענת הנתבעת, אולגה לא הסכימה כלל לדון בחידוש החוזה ואילו את אירנה ניסו לשכנע להישאר ולאמן אתלטיות אחרות מלבד בתה אך היא סירבה.
הרעת תנאים
ביחס לאולגה השתכנע השופט דורי ספיבק כי היא בחרה לעזוב את המועדון מסיבות משפחתיות ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים. לדבריו, מחומר הראיות עולה שאולגה נישאה זמן קצר לפני שעזבה את המועדון. בעלה, אתלט אף הוא, החל להתאמן במועדון ״לידר ירושלים״ והמועדון הסכים לקלוט גם אותה ואת אמה תוך שהוא מציע להן תנאי העסקה משופרים ואף מגורים חינם.
לעומת זאת קבע השופט כי אירנה כן זכאית לפיצויי פיטורים. הוא כתב כי הוכח שהנתבעת לא הציעה לה להמשיך לעבוד במשרה מלאה וכל שהוצעה לה היא חצי משרה בלבד. הצעה זו מהווה הרעת תנאים ולכן איפשרה לה להתפטר בדין מפוטרת.
עוד נקבע כי אולגה זכאית לפיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה והשלמות לשכר מינימום. כמו כן, חויבה הנתבעת לשלם לתובעות פדיון דמי הבראה ופדיון חופשה עבור תקופת העסקתן האחרונה שהחלה בינואר 2015.
בסיכומו של דבר נקבע כי המועדון ישלם לאולגה פיצוי בסך 14,406 שקל ולאירנה פיצוי של 78,784 שקל. עוד חויבה הנתבעת בהוצאות משפט בסך כולל של 12,500 שקל.
- ב״כ התובעות: עו״ד שי אדרי ועו"ד צבי הלפגוט
- ב״כ הנתבעת: עו"ד יהונתן קם
עו"ד מרגלית בוטרמן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.