בפסק דין מסקרן, שניתן באחרונה, הוציא ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב "כרטיס צהוב" למגישים סדרתיים של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי המזון ומנע מהם תגמול. עו"ד אורי נוה על החשיבות שבהגשת תובענות מבוססות שמטרתן היא טובת הצרכנים.
תחום התובענות הייצוגיות הוא תחום חשוב בחיי מסחר תקינים. בתחום הספציפי של סימוני המזון, המטרה העיקרית של התובענה הייצוגית היא להגן על הצרכן, לשמור על זכויותיו ולהרתיע יצרנים מלמכור מוצר העלול לסכן או לפגוע בבריאות הציבור. מטרה נוספת היא להביא לשמירה על קיום החוקים והתקנים המחייבים סימון נכון של מוצרים.
הפרת התקנים והחוקים עשויה להוליד עילות תביעה שונות, החל מהטעיית צרכניים ועד הפרת חובה חקוקה. הכלי הייצוגי הוא כלי מהותי, מפני שבדרך-כלל, נזקו של הצרכן הבודד מסתכם בסכום זעום. ברור שברגיל אין לצרכן בודד סיבה ותוחלת לנהל הליך משפטי עבור פרוטות – ולכך נועדה התובענה הייצוגית – שם מייצג תובע ייצוגי את הציבור הנפגע כולו, כאשר העניין הוא להביא לסעד הולם לנפגעים.
ואולם, בשנים האחרונות מותקפים בתי המשפט במבול תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. תובענות רבות מוגשות בידי אותם תובעים ועורכי דין, שהפכו לתעשייה של שחקנים חוזרים. לו היו התובענות עוסקות בסוגיות צרכניות מהותיות – מילא. אבל העניין הוא שרובן המכריע של התובענות בתחום עוסקות בזוטות ומתבססות על הפרות דין טכניות, כמו הוספת או השמטת המילה "טרי" או "בטעם טבעי", סימון או אי סימון כמות של רכיב מזון מסוים על גבי המוצר וכדומה.
ברובן מבקשים התובעים הייצוגיים פיצויים של מיליונים, אך ברגע שהם מגיעים לאיזשהו הסדר עם הצד השני, הם מיד מגישים "הסתלקות מוסכמת מתוגמלת", שמשמעותה מחיקת התובענה הייצוגית ומתן פיצוי מסוים לתובע הייצוגי ולבא-כוחו, מבלי שהמחיקה תמנע מכל תובע אחר להגיש את אותה תביעה שוב.
תופעה זו, של הגשת בקשות הסתלקות מוסכמות חדשות לבקרים הולידה את החשש לכך שהתובעים הייצוגיים ובאי כוחם מנסים לגרוף רווח מהיר וקל על חשבון טובת הצרכנים, ותוך בזבוז זמנו היקר של ביהמ"ש.
כיצד התפוגגו הדרישות למיליונים?
בפסק דין שניתן בנובמבר השנה ניסה סגן הנשיא, השופט יצחק ענבר לשים סוף לתופעת "התובענות התעשייתיות".
פסק הדין עסק בהודעות הסתלקות מוסכמות שהוגשו לגבי חמש בקשות לאישור ייצוגיות שהוגשו לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב ב-2013. כולן עסקו בטענות בדבר היעדר סימון או ציון רכיבים על גבי מוצרים שונים, כמו פסטות, רטבים וחטיפים. בכל אחת התבקשו צווים הצהרתיים למניעת ותיקון ההפרה ולוותה להן דרישה לפיצוי כספי במיליוני שקלים.
הדיון בבקשות אוחד ועוד לפני שהמשיבות הגישו כתבי תשובה, הסכימו המבקשים והמשיבות להגיש את בקשות ההסתלקות, תחת התחייבות המשיבות לסמן את המוצרים כמבוקש. המבקשים, מצידם, ביקשו גמול לתובעים המייצגים ושכר טרחה לבאי כוחם. הסכומים נעו בין 1,000 ל-2,500 שקל כגמול לתובע ובין 17,000 ל-30,000 שקל כשכר טרחה.
יוצא אפוא, שבפועל, אף שהמבקשים כולם טענו לנזקים של מיליוני שקלים – הם הסכימו בהינד עפעף לוותר על טענותיהם תמורת גמול סמלי.
בפסק דינו, ציין סגן הנשיא ענבר, שלאחרונה הפכו בקשות הסתלקות מתוגמלת לברירת מחדל לסיום תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון.
השופט התפלא כיצד תובענות ייצוגיות, שנדרש בהן פיצוי של מיליוני שקלים לציבור הנפגע, התפוגגו ונמוגו בתוך זמן קצר? באיזו קלות, תהה השופט, התאדו דרישות של מיליונים והפכו לתגמול סמלי בלבד?
נקווה שהמסר נקלט
מבין השיטין ניתן לראות כי השופט ענבר הבין, שבתחום הצר של סימון מוצרים ישנם "שחקנים חוזרים", המשתמשים בתובענות הייצוגיות כ"עסק" ומביאים לזילותן.
חשוב להבין, שהחשש מפני תובענות סרק הוא מהותי: המוכנות לוותר על תובענה, שלכאורה נועדה לשרת את הצרכנים, מונעת מהם פיצוי ראוי ואף עלולה לגרום לנזק גדול. הן גוררות את היצרנים להתמודד עם תובענות בעלות של מיליוני שקלים, ומנגד מוזילה את מעמד התובענה הייצוגית בעיני הציבור, ועלולה למנוע את השימוש בכלי כשהוא באמת נדרש.
הפתרון המסקרן אליו הגיע השופט הוא מניעת מתן גמול לתובע ובא-כוחו בכל מקרה בו תובענה ייצוגית, העוסקת בהפרה טכנית של דיני סימון מוצר וכוללת דרישה של מיליונים, מסתיימת בבקשת הסתלקות מתוגמלת. מדובר בכרטיס צהוב לכל מי ש"תפס טרמפ" על הליך זה והפך אותו ל"תעשיה".
בסופו של דבר, ביהמ"ש קיבל את בקשות ההסתלקות עצמן אך ביטל את ההסכמה לעניין הגמול ושכר הטרחה, תוך העברת מסר ברור לתובעים הייצוגיים ובאי כוחם.
האם המסר נקלט או שמא החלטה זו תובא להכרעה בביהמ"ש העליון? בשלב זה אין לדעת, ויש לזכור שלא מדובר בהלכה מחייבת. יהיה מאד מעניין לראות מהי עמדתם של שופטים אחרים בסוגיה זו בעתיד.
* עו"ד אורי נוה, ממשרד א. נוה ושות', ייצג את אחת החברות הנתבעות בתיק זה (פסטנונה).
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.