הורים שעזרו לבנם וכלתם לקנות דירה יקבלו את כספם חזרה בעקבות הליכי גירושין בהם פתח הבן. ההורים החתימו את הזוג על הסכם שלפיו ההלוואה שנתנו להם תוחזר אם לא יגורו בדירה.
בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד כלתם. ב-2008 הלוו השניים לבנם ולאשתו 175,000 שקל לצורך רכישת דירה. בפסק הדין נקבע כי מאחר שהבן כבר לא חי בדירה ובהתאם לתנאי ההלוואה על הזוג להחזיר את הכסף. הכלה חויבה להשיב מחצית מהסכום, 87,500 שקל.
בני הזוג נישאו ב-2006 ונולדו להם שני ילדים. בתחילת הדרך הם גרו בחינם בדירה שנמצאת בבעלות הורי הבעל. ההורים גם תמכו בהם כלכלית מעת לעת.
ב-2007 רכשו בני הזוג דירה במרכז הארץ תמורת 730,000 שקל. הם רשמו אותה על שמם בחלקים שווים ועברו לגור בה. לצורך הרכישה הם לקחו הלוואת משכנתא בסך 430,000 שקל ושילמו את שני התשלומים הראשונים.
לאחר שהתקשו לעמוד ביתר התשלומים, הלוו להם הורי הבעל 175,000 שקל. מספר חודשים לאחר מכן, לבקשת ההורים, נחתם בינם לבין בני הזוג הסכם הלוואה מסודר ואף נרשמה על הדירה הערת אזהרה לטובתם.
ב-2013 הבן עזב את הבית והגיש תביעת גירושין. האישה נותרה לגור בדירה המשותפת עם הילדים.
כשלוש שנים לאחר מכן הגישו הורי הבעל את התביעה נגד האישה באמצעות עו״ד איליה וייסברג. הם טענו שמאחר שהשניים נפרדו ולא גרים בדירה יחד, זכותם לקבל חזרה את ההלוואה.
האישה, שיוצגה על ידי עו״ד תמר קורן, טענה שהכספים ניתנו במתנה ושהיא אולצה לחתום על ההסכם בכפייה לאחר שההורים איימו עליה שחיי הנישואין שלה בסכנה. היא הוסיפה כי בכל מקרה, אין עילה להשבת ההלוואה כל עוד היא גרה בדירה.
ההורים השיבו כי אין הוכחה שהזוג מימן את רכישת כל הדירה בעצמו. כמו כן, הסכם ההלוואה מדבר בעד עצמו והוא נחתם מרצונה של האישה ולאחר שהבינה את תוכנו.
רושם קשה ועגום
השופטת סגלית אופק קיבלה את התביעה. היא ציינה שמחומר הראיות עולה כי בני הזוג שילמו מכספם סך כולל של 125,000 שקל עבור הדירה והעבירו למוכר את כספי הלוואת המשכנתא. ואולם, הנתבעת לא הוכיחה בשום דרך כי 175,000 השקלים הנותרים שולמו מכספי הזוג.
השופטת התרשמה שלבני הזוג לא היו את מלוא הכספים לתשלום על הדירה וההורים נתנו להם את הסכום החסר. היא קבעה בנוסף שמלכתחילה ההורים עמדו על כך שמדובר בהלוואה.
השופטת כתבה שעדותה של הנתבעת הותירה רושם קשה ועגום ובסופו של דבר, לאחר התפתלויות, היא הודתה שבני הזוג קיבלו כספים מהורי הבעל לצורך תשלום על דירה.
היא הבהירה כי בדרך כלל כספים שהורים נותנים לילדיהם נחשבים כמתנה, אלא אם כן ההורים מוכיחים אחרת. במקרה זה אין ספק שמדובר היה בהלוואה לנוכח ההסכם המפורש שנחתם בין הצדדים.
טענת הנתבעת לפיה ההסכם נחתם תחת עושק וכפייה היא טענה שאין בה ממש, כתבה השופטת והוסיפה כי בתקופה בה ניתנה ההלוואה שררה בין הצדדים מערכת יחסים טובה ולא היה דבר חריג במעמד החתימה.
בנסיבות אלה ובהתאם להוראות ההסכם שקובעות שאם בני הזוג לא יגורו בדירה קמה עילה להחזרת ההלוואה, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים מחצית מהסכום (87,500 שקל) בתוספת הוצאות בסך 12,000 שקל.ב״כ התובעים: עו״ד איליה וייסברג
- ב״כ הנתבעת: עו"ד תמר קורן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.