טענות האישה כי היא חוששת לחייה משום שבעלה שיכור ואלים לא הוכחו בצורה חד-משמעית. בנסיבות אלה נקבע כי עליה לשלם לו על כך שהורחק מהדירה שלו במשך מספר חודשים.
בית הדין הרבני בנתניה קיבל לאחרונה תביעה של גבר כבן 81 שהוצא מהבית בעקבות צו הרחקה שהוציאה נגדו אשתו בטענה שהיא חוששת לחייה. מאחר שלא הייתה הוכחה כי הבעל נהג כלפיה באלימות, חויבה האישה לשלם לו 14,196 שקלים עבור השימוש שעשתה בחלקו בדירה מיום ההרחקה ועד למכירתה במסגרת הליכי פירוק שיתוף.
בני הזוג, עולים מאתיופיה, חיו יחד כ-30 שנה מבלי שנישאו להלכה, אף שנרשמו בארץ כבני זוג. בשנה שעברה ביקשה האישה מבית המשפט למשפחה צו הגנה בטענה שהיא חוששת לחייה משום שבעלה שותה לשוכרה ונוהג כלפיה באלימות. בנוסף היא הגישה בבית הדין הרבני תביעת גירושין.
הבעל הכחיש את הטענות נגדו בתוקף וחזר ואמר כי אשתו מעלילה עליו שקרים. במקביל הוא ציין כי אין לו קורת גג וביקש מבית הדין למנות כונס נכסים למכירת הדירה כדי שיוכל לממן לעצמו מקום מגורים.
במשך חודשים ארוכים סירבה האישה למכור את הדירה, תוך שהמשיכה לבקש הארכות של צו ההרחקה. בית המשפט למשפחה נענה להארכה אף שלא ממש האמין לטענות האישה וזאת כדי לסייע לבני הזוג להגיע להסכמות ולהתגרש במהרה.
ואכן, בתחילת השנה הנוכחית בני הזוג התגרשו והאישה רכשה את חלקו של בעלה בדירה תמורת 445 אלף שקל.
מיד לאחר מכן הגיש הבעל תביעה לחייב את אשתו לשעבר לשלם לו 1,500 שקל עבור כל חודש שבו התגוררה בדירה לבדה ומנעה ממנו את השימוש בה – עד למכירתה.
האישה טענה כי בעלה הורחק בצדק כדי להגן על חייה ולכן היא לא חייבת לו דבר.
מקרה חד-פעמי
מעיון בהחלטותיו השונות של בית המשפט למשפחה הגיע אב בית הדין הרב שניאור פרדס למסקנה כי אין הוכחה חד-משמעית לאלימות או מסוכנות מצד הבעל לשעבר.
הדיין ציין כי בהחלטותיו של בית המשפט למשפחה נכתב כי בקשתה להארכת הצו נעשתה בחוסר תום לב ואף חוות דעתה של העובדת הסוציאלית שמונתה בתיק הייתה כי לא הייתה סיבה להרחקת הבעל.
בדיון שנערך באוקטובר 2017 האישה אף נחקרה על האלימות הנטענת, והסתבר שהדבר היחיד שהעלתה בחכתה הוא מקרה חד-פעמי שקרה לפני 6 שנים שבו בעלה השחית חוטי חשמל.
כלומר, בניגוד לטענות האישה בית המשפט לא מצא שטענותיה מוצדקות והסיבה היחידה שבגינה המשיך להאריך את הצווים הייתה כדי לסיים את הסכסוך בהסכמה ולהביא במהרה לפירוק השיתוף בדירה.
יותר מזה, גם עורך הדין של האישה הודה בבית הדין כי הארכת הצו נעשתה "מטעמי פרקטיקה" בלבד.
בפסק הדין פירט הדיין באריכות את פסיקות ההלכה שתומכות בגישתו שלפיה בנסיבות אלה האישה חייבת לשלם לבעלה דמי שימוש.
בסיכומו של עניין הדיין כתב כי "במקרה דנן אישה בת חמישים ושתיים מנעה מבעלה בן השמונים ואחת להישאר בדירה על ידי צווי הרחקה, שכאמור התברר שניתנו שלא מטעמים של חשש אמיתי מפניו".
לפיכך האישה חויבה לשלם לבעלה לשעבר 1,500 שקל על כל חודש שבו הורחק מהדירה עד למכירתה, ובסך הכל 14,196 שקלים.
למרות קבלת התביעה הוחלט שלא לחייב את האישה בהוצאות, שכן בסופו של דבר לא ידוע בוודאות שטענותיה כי בעלה היה שיכור ואלים לא נכונות כלל.
עו"ד מרדכי כהן- ניסן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.