גבר בלתי-מתפקד ביקש לקבל חצי מהרכוש בהליכי גירושין. אלא שבית הדין הרבני קבע כי אין הצדקה לחלוקה שוויונית כאשר הבעל לא פרנס ואף לא עזר עם גידול הילדים.
37 שנה אחרי שהתחתנה והביאה לעולם שלושה ילדים הגישה אישה תביעה לגירושין ובנוסף ביקשה שהרכוש יחולק באופן לא שיוויוני, כך שהיא תקבל חלק גדול יותר. מנגד, בעלה תבע שלום בית, ובעניין הרכוש טען כי אם יתגרשו, דווקא הוא זה שמגיע לו חלק גדול יותר.
בפסק דין שניתן לפני כחודש, בית הדין הרבני האזורי בחיפה קיבל את עמדת האישה בשתי הסוגיות העיקריות שעמדו על הפרק – הגירושין וחלוקת הרכוש.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"הד לימור פסטרנאק ממשרד עו"ד פסטרנאק את סבחה, הציגה סיפור חיים קשה של חיים משותפים עם בעל לא מתפקד. לדבריה, הוא לא פִרנס כלל והתמכר לסמים ולאלכוהול. בשלב מסוים, כך סיפרה, לאחר שהחלימה ממחלה קשה שבמהלכה הוא לא תמך בה כלל, הגיעה למצב שהיא לא יכולה יותר לסבול את החיים איתו.
בתוך כך היא סיפרה על מקרה מהזמן האחרון, שבו מצאה אותו בבית מוטל על הרצפה ללא תגובה, כשמסביבו תרופות וחומרים שונים.
בעניין השלום-בית נטען כי הוא כלל לא עשה מאומה כדי לשפר את היחסים, ואף לא הגיע באופן רציף לטיפול זוגי או הראה נכונות להשתנות.
בהיבט הכלכלי, התובעת טענה כי התנהלותו של הבעל גרמה נזקים למשפחה כאשר לפני שנים השקיעו כספי דירה בבורסה, בהמלצת אחיו, וההשקעה ירדה לטמיון. בנוסף, התובעת טענה שכל השנים היא זו שעבדה וגידלה את הילדים, בעוד שבעלה היה עסוק בענייניו – הנאות סמים ושתייה.
הבעל-הנתבע, שיוצג על ידי עוה"ד מיכל שוויקה, אמר שאינו מעוניין להתגרש וטען שאין לכך כל עילה או הצדקה. הוא הכחיש שימוש בסמים וטען כי הוא סובל מבעיה נפשית ונוטל תרופות חזקות.
לשיטתו, גם אם הזוגיות לא מאוזנת, הרי שהתובעת תמיד ידעה על אורחות חייו ובחרה לחיות איתו מתוך אהבה מלאה.
אין מאמץ משותף
בנוגע לגירושין, הרכב הדיינים – אב בית הדין הרב יוסף יגודה, הרב ישראל דב רוזנטל והרב סיני לוי – סבר שיש להורות לבני הזוג להתגרש מיד. קביעה זו נבעה בין היתר מכך שהתובעת פשוט מאסה בבעלה, ואין זה משנה אם הצליחה לחיות עמו שנים ארוכות.
בנוסף, ותוך סקירה של דעות הלכתיות שונות בנושא, הדיינים קבעו כי הבעל חייב לגרש את אשתו משום שאינו ממלא את חובתו לזון אותה (שהרי היא זו שכלכלה אותו כל השנים).
מכאן הדיינים ניגשו לניתוח מעמיק של סוגיית הרכוש, בסופו החליטו שכלל הכספים והנכסים (כולל דירה שרשומה על שם התובעת) יחולקו 70% לתובעת ו-30% לנתבע.
"אנו סבורים שהיסוד לחלוקה לא שוויונית של הנכסים בנדון דידן הוא שהבעל לא רק שלא נשא בעול הפרנסה אלא אף שלא נטל חלק משמעותי במרכיבים האחרים של עול המשפחה והאחריות ההורית".
בתוך כך הדיינים דחו טענה נוספת של הנתבע, שלפיה יש לתת לו יותר כיוון שלאישה יש עבודה והכנסה. הדיינים הסבירו שרק כאשר יש מאמץ משותף – וזה כמובן לא המקרה – אפשר לטעון שכדי להגיע לתוצאה צודקת יותר יש לסטות מהחלוקה השוויונית לטובת מי שמצבו טוב פחות.
בסיומו של פסק הדין, הדיינים הורו לצדדים לנהל משא ומתן על אופן החלוקה המדויק של הרכוש.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.