תבעו את הגרוש של בתם: "תחזיר כספים שנתנו לדירה"

הורי האישה דרשו לקבל את הסכום שהעבירו לבני הזוג כסיוע לרכישת דירתם. התביעה נדחתה לאחר שנקבע שהכסף ניתן במתנה ללא תנאי

השופטת יפעת שקדי שץ דחתה לאחרונה תביעה שהגישו הורים נגד הגרוש של בתם, בה דרשו כי ישיב כ-400,000 שקל שהם העבירו כדי לסייע לזוג לרכוש דירה. ההורים טענו כי הכספים הועברו כמתנה על תנאי, כל עוד בני הזוג יישארו נשואים. השופטת התרשמה כי המתנה ניתנה ללא תנאי לאחר שההורים ביקשו לסייע לבני הזוג, לנוכח מצבה הרפואי של בתם (נכדתם של התובעים) שסובלת מנכות קשה.

ההורים תבעו את בתם ובעלה לשעבר על רקע פרידת בני הזוג והליך פירוק השיתוף בדירה שלהם. הם סיפרו שב-2014 לצורך רכישת הבית, הם העבירו לבני הזוג 800,000 שקל. בני הזוג רכשו את הבית בסך כולל של 1,820,000 שקל.

ההורים טענו כי חלק מהסכום שהעבירו לנתבעים ניתן במתנה על תנאי, להבטחת רווחתה של נכדתם, בתם של הנתבעים הסובלת ממחלה ומנכות בשיעור 100%. ההורים הבהירו כי מתוך הסכום הכולל שהעבירו לנתבעים, קוזז סך של 500,000 שקל לאחר שכחודשיים לאחר העברת הכספים הם רכשו מבתם דירה שהייתה בבעלותה, ונותר סכום של 300,000 שקל.

לטענת ההורים, מכיוון שבני הזוג מפרקים את השיתוף בבית המגורים, מתקיים תנאי מפסיק שלפיו הם זכאים להשבת המתנה. הם עתרו להשבת סכום השקעתם בבית בסך של 396,000 שקל המהווים 16.5% מסכום התמורה הכולל נכון למועד הגשת התביעה.

הבת הצטרפה לטענות הוריה.

הגרוש טען מנגד כי סך כל הכספים שהעבירו ההורים משתווה לתמורה שקיבלו ההורים עבור הדירה שרכשו מהבת. לדבריו, ההורים רכשו את הדירה של הבת תמורת 800,000 שקל, אף שבהסכם הרכישה הפיקטיבי נרשם סכום של 500,000 שקל בלבד לצורך ביצוע עבירת מס.  

בשביל הנכדה

השופטת יפעת שקדי שץ דחתה את טענת הנתבע כי ההסכם בין ההורים לבתם היה פיקטיבי. זאת, חרף חוות דעת של שמאית מטעם בית המשפט, שהעריכה את שווי הדירה במועד הרכישה בסך של 740,000 שקל. השופטת הבהירה כי התרשמה שאכן יש פער בין שווי הדירה לבין המחיר שנקבע בהסכם בין ההורים לבתם, אך לא ניתן ללמוד מכך שההסכם פיקטיבי.

היא קבעה כי בזמן אמת ההורים ובתם סברו שהשווי שנקבע בהסכם משקף את שווי השוק שכן היה מדובר בדירה ישנה בבניין מוזנח שהבת התקשתה למכור. כמו כן, הנתבע לא הוכיח שהוסכם על סכום תמורה אחר מזה שנקבע בהסכם המכר.

עם זאת קבעה השופטת כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שאף אם התובעים והנתבעת לא העריכו נכון את שווי השוק של הדירה במועד חתימת ההסכם, בפועל התובעים קיבלו דירה ששוויה 740,000 שקל תמורת 500,000 שקל. כך, הכספים שהם העבירו לנתבעים מסתכמים לכל היותר ב-60,000 שקל.

עוד היא הבהירה שכשמדובר ביחסי משפחה, ישנה חזקה שהעברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה. במקרה זה החזקה לא נסתרה. התובעים העידו כי דאגו לנכדתם, בתם של הנתבעים, וביקשו להבטיח את רווחתה וקורת הגג שלה בשל מצבה הרפואי. התובעים לא הוכיחו כי המתנה ניתנה "על תנאי" וכל עוד הנתבעים יישארו נשואים.

בסיכומו של דבר התביעה נדחתה. לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעים: עו"ד יוסי כהן שוקרון
• ב"כ הנתבע: עו"ד יניב ערבה
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אופק תבור ועו"ד חגי קאשי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.