המוסך ביקש לדחות את התביעה, בטענה שהתובע התנהג באופן רשלני. בשבוע שעבר, שופטת בימ"ש השלום בת"א קיבלה את התביעה, תוך שהבהירה כי מעסיקים חייבים לספק סביבת עבודה בטוחה, כולל הדרכה ופיקוח.
המקרה התרחש בשנת 2010. התובע – פחח במקצועו – התבקש לעלות לגג המוסך, העשוי מאסבסט ולוחות פיברגלס, יחד עם עובד נוסף, וזאת בכדי לסדר חלקי חילוף שמשום מה היו מאוחסנים שם. במהלך העבודה התובע דרך על אחד מהלוחות, ולפתע נפער פתח בגג והאיש צנח אל רצפת המוסך.
במשך עשרה ימים הוא היה מאושפז בבית חולים, עם שבר במרפק יד שמאל ושברים באגן. מאוחר יותר הוא גם נזקק לטיפול נפשי.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה, האיש קיבל (וממשיך לקבל) גמלאות מן המוסד לביטוח לאומי, ובשנת 2012 ועדה רפואית קבעה לו נכות קבועה בשיעור של 41%.
בשנת 2013 הוא הגיש תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בתל-אביב, נגד המוסך וחברת הביטוח הראל. במסגרת התביעה הוא טען כי לא קיבל הוראות או הדרכות מקצועיות לגבי עבודה בגובה ואף לא קיבל ציוד שנדרש לעבודה מסוג זה.
לפיכך, הוא טען כי המוסך-המעסיק נושא באחריות לשלל נזקיו – אותם העריך בכשלושה מיליון שקל – ובהם כאבים ומגבלות תנועה, קשיים נפשיים וחוסר יכולת לחזור לעבודתו כפחח רכב, מה שמאלץ אותו לעבוד כמנקה.
הנתבעות טענו כי התאונה התרחשה כתוצאה מפזיזות ורשלנות של התובע בלבד, כשהלך אחורנית על הגג ואיבד את שיווי המשקל. לדברי הנתבעות, התובע שעבד במוסך כשלוש שנים עד התאונה, עלה בעבר לגג ועבד בו מספר פעמים ללא כל בעיה.
כלומר, הטענה המשפטית הייתה היעדר חבות ולחלופין אשם תורם בשיעור של 100% מצד התובע.
כמו התובע, הנתבעות צירפו חוות דעת רפואית, ולפיה לתובע נותרה נכות בשיעור נמוך של 5%, וכי נזקיו מגיעים לכל היותר לסכום של 142,000 שקל.
גישה מקלה
השופטת מי-טל אל-עד קרביס פתחה את דבריה בהסבר כללי על כך שמעסיקים מחויבים ליצור מקום עבודה בטוח ולהנהיג שיטות עבודת בטוחות, לספק ציוד והדרכה מתאימים ולפקח על עובדיהם באופן יעיל ורציף.
במקרה הנדון, השופטת קבעה כי "המעסיק, שלא הובא למתן עדות, לא סיפק כל גרסה אחרת שיהא בה כדי לסתור את גרסת התובע ונוכח העדות שנגבתה ממנו - התרשל בשמירה על בטיחות עובדו".
בהקשר זה השופטת הבהירה כי העובדה שבפעמים הקודמות שבהן התובע עלה לגג לא קרתה תאונה או חלילה אסון, אינה מעידה על היעדר רשלנות מצד המעסיק.
כמו כן, השופטת קבעה כי לתובע אין כל אשמה במה שקרה, שכן אין לצפות מעובד שידלג מעל לוחות פיברגלס גדולים על מנת שלא לדרוך עליהם. השופטת הוסיפה כי "הפסיקה אימצה גישה מקלה ביחס להתנהגותו של עובד אשר נפגע, שכן השליטה בתנאי העבודה, בשיטות העבודה, באמצעי הפיקוח וההדרכה היא בידי המעסיק".
לאחר מכן השופטת ניתחה באריכות את נזקי התובע, כולל חוות הדעת השונות וכן חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש. בסיכומו של דבר, השופטת העמידה את נכותו התפקודית המשוקללת של התובע בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה על 20%, והעריכה את נזקיו בסך של כ-827,000 שקל.
בהתאם, נפסק כי לאחר ניכויי תגמולי המל"ל (כ-702,000 שקל), הנתבעות ישלמו לתובע פיצויים בסך 125,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 29,250 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד כהן
- ב"כ הנתבעות: עו"ד חיות
* עורכת דין סיגל רייך-הלל עוסקת בדיני נזיקין ותביעות ביטוח סיעודי
**הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.