ההורים ביצעו הפסקת הריון לאחר שהתגלו בעוברים ממצאים חמורים. טענתם לרשלנות רפואית נדחתה, אולם נקבע כי ביה"ח הדסה התרשל כשהבטיח להורים להעביר להם את "הנפלים" לקבורה, ומאוחר יותר הם "נעלמו".
בית משפט השלום בירושלים פסק כי "ההסתדרות המדיצינית הדסה" תשלם פיצויים בסך 50,000 שקל לבני זוג שביצעו הפלה של עוברים-תאומים בעקבות בדיקה שגילתה ממצאים חמורים. השופטת קרן מילר שוכנעה כי אף שבית החולים הבטיח לשניים למסור להם את העוברים לקבורה, הדבר לא נעשה.
עם זאת, תביעת רשלנות רפואית של השניים נגד מכבי והדסה, נדחתה לאחר שהשופטת שוכנעה שהנתבעים פעלו כראוי בכל מה שקדם להפסקת ההריון.
התובעת (יחד עם בעלה, התובע) היתה ב-2009 בהריון עם תאומים. מעקב ההיריון בוצע על ידי רופא של קופת החולים "מכבי". בבדיקת שקיפות עורפית שבוצעה בהדסה התגלו ממצאים בעייתיים עם הסתברות גבוהה ביותר למומים קשים בעוברים ("היגרומה ציסטית – מום במערכת הלימפה והצטברות בצקת סביב גוף העוברים), והתובעת הופנתה בחזרה אל רופא מכבי.
בהמשך לכך התובעים פנו לוועדה להפסקת היריון, ובמרץ 2009 אכן בוצעה הפסקת היריון של שני העוברים בבית החולים הדסה.
תביעתם נסובה סביב שתי טענות מרכזיות. האחת, טענה לפיצוי בשל ייעוץ שגוי ופגיעה באוטונומיה. התובעים טענו כי לא הוסברו להם האפשרויות לביצוע בדיקות נוספות, שיתנו תמונה מדויקת יותר, ואולי למנוע את ההפלה ולהוביל להולדת עוברים בריאים.
טענה נוספת היתה כי במעמד ההפלה, הדסה מסרה לתובעים שלאחר הבדיקה הפתולוגית הם יוכלו לקבל את הנפלים לקבורה. למרות זאת, לטענתם, הנפלים "נעלמו", ובהדסה לא ידעו להגיד מה עלה בגורלם.
על סמך הרשומות הרפואיות, מכבי טענה כי הרופא הציג לתובעים שתי אפשרויות: להמשיך עם ההריון ולהמתין לבדיקת מי שפיר, או לבצע הפלה כבר באותו שלב.
הדסה טענה בין היתר כי אין זה מתפקידו של מבצע בדיקת השקיפות העורפית לדון עם המטופלת במשמעות הממצאים שעלו בבדיקה, שכן זה תפקידו של הרופא המטפל.
באשר להבאת הנפלים לקבורה, נטען כי הנושא מוסדר בחוזר משרד הבריאות, ולפיו נפלים ייקברו ללא נוכחות המשפחה, ואין צורך להתייעץ עימם מראש.
התמודדות קשה וטראומטית
לאחר ניתוח מעמיק של הראיות, העדויות וחוות דעת מטעם הצדדים, השופטת מילר שוכנעה שרישומי רופא מכבי תומכים בכך שהוא אכן הבהיר לתובעים את שתי האפשרויות שעמדו בפניהם, כך שלא הופרה "חובת הגילוי".
על כך השופטת הוסיפה כי גם עדויות התובעים עצמם, תומכות בכך שהוצגה להם האופציה החלופית של המתנה לבדיקת מי שפיר, ולפחות התובע (רופא שיניים במקצועו) הבין אותה.
מכאן השופטת עברה לסוגיית "היעלמות הנפלים". בהקשר זה השופטת שוכנעה בתקופה הרלוונטית, לא היה חוזר או הנחייה אחרת תקפה, ביחס למעורבות משפחות בקבורות נפלים.
מכל מקום, השופטת התרשמה שהדסה אכן נתנה לתובעים אפשרות לקבור את הנפלים, ולאחר מכן הפרה אותה ברשלנות, כשהעבירה את הנפלים לקבורה מרוכזת במקום לקיים את התחייבותה.
"ההתמודדות עם הפלתם של שני עוברים היא קשה וטראומטית, והתובעים ביקשו להתמודד עם האובדן בין היתר באמצעות קבורתם של הנפלים. שלילת אפשרות זו לאחר שהובטחה להם ולאחר שהם המתינו מספר חודשים לשם כך היא נזק בר-פיצוי", כתבה השופטת.
בשל כך נקבע כי הדסה תפצה כל אחד מהתובעים ב-25,000 שקל. בנוסף, הדסה תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד 7,000 שקל, והוצאות משפט. מנגד, התובעים ישלמו למכבי שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד יזיד קעואר
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד ורד רוזנשטיין
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד יעקב עוזיאל
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.