בני זוג נפרדו לפני כ-3 שנים וכעת אם האישה תבעה לקבל כ-682 אלף שקל ממכירת הדירה המשותפת במסגרת הליכי פירוק שיתוף. האישה הסכימה אך הבעל התנגד. בית המשפט קבע שהאם זכאית להחזר מלא
בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה להחזר יתרת הלוואה בסך כ-682 אלף שקל, שהעניקו הורים לבתם ובעלה לצורך רכישת דירה. השופטת הילה שינפלד גורביץ דחתה את טענת הבעל, שכיום מתנהלים בינו לבין אשתו הליכי גירושין מורכבים, כי אביה המנוח נתן להם את הכספים במתנה. נקבע כי גרסתו הייתה "פתלתלה ומתחמקת" ואף חסרת היגיון כלכלי, שכן קשה להאמין שאב לחמישה יעניק את רוב כספי הפרישה שלו לילדה אחת.
בני הזוג נישאו ב-2007 וכשנתיים לאחר מכן רכשו דירה תמורת 820 אלף שקל. חלק הארי מהסכום – 700 אלף שקל – קיבלו מאבי האישה שכעבור מספר שנים הלך לעולמו (2015).
ב-2016 נפרדו בני הזוג לאחר סכסוך קשה, וכיום מתנהלים ביניהם הליכי גירושין מורכבים, במסגרתם תבע הבעל פירוק שיתוף בדירה. בעקבות זאת ביקשה האישה להפחית מסכום התמורה יתרת הלוואה שעליהם להחזיר לאמה אך הבעל התכחש לכך, והאם נאלצה לפנות לעזרת בית המשפט.
בתביעה שהגישה נגד בני הזוג לשעבר טענה האם כי היא ובעלה המנוח החליטו להלוות להם כספים לרכישת דירה כדי שלא יצטרכו לעבור בין דירות שכורות או לקחת משכנתה. לדבריה, הוסכם כי בני הזוג יחזירו 2,500 שקל בחודש, אך אחרי כמה חודשים הם נענו לבקשת החתן שלהם לדחות את ההחזר לאחר שמצבם הכלכלי ישתפר או אחרי שהדירה תימכר.
בתה של התובעת הסכימה כאמור להחזר אך בעלה סירב. טענתו המרכזית הייתה כי אבי האישה נתן להם את הכספים במתנה כחלק מההסכמות שגובשו לפני החתונה, ועובדה שלא נכרת ביניהם הסכם כלשהו. עוד הוא טען כי התשלומים שהועברו לאב היו בגין הלוואה של 20 אלף שקל, שניתנה לצורך שיפוץ הדירה.
אמון מלא
השופטת שינפלד גורביץ קבעה כי לאחר בחינת העדויות והראיות היא נותנת אמון מלא בגרסת התובעת ודוחה את גרסת הנתבע, שלא עשתה עליה רושם מהימן והייתה "פתלתלה ומתחמקת".
השופטת הפנתה לסתירות רבות שעלו בגרסתו לאורך ההליך. כך למשל, בעוד שבתחילה טען כי הוסכם על המתנה לפני החתונה, בחקירתו הנגדית הוא טען שהסיכום היה לאחר החתונה. כמו כן, טענת המתנה נסתרה בעדות שנתן בעת חקירתו במשטרה בעקבות תלונות הדדיות שהגישו בני הזוג.
מעבר לכך, הנתבע לא הוכיח שקיבל 20 אלף שקל לצורכי שיפוץ, או שבוצע שיפוץ שזו הייתה עלותו. כמו כן, השופטת הפנתה לכך שהאב תיעד בדקדוק את העברת הכספים – מעשה שלא היה בו כל צורך לו היה מדובר במתנה.
השופטת הוסיפה עוד כי גרסת המתנה אף נטולת היגיון כלכלי לנוכח העובדה שמדובר בכספי הפרישה של האב. "הדעת נותנת כי אדם, בזקנתו ולאחר פרישתו, כשלפרנסתו רק גמלת פנסיה ולו 5 ילדים, לא יעניק מרבית כספו לאחד מילדיו במתנה", נכתב.
השופטת הוסיפה כי היעדרו של הסכם הלוואה לא גורע מגרסת התובעת, מאחר שהנתבע עצמו טען כי תנאי החתונה סוכמו בעל-פה.
לפיכך, התביעה התקבלה ובני הזוג חויבו להחזיר לתובעת את יתרת ההלוואה בסך 682,500 שקל. בנוסף חויב הנתבע באגרת התביעה בתוספת 30 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
עו"ד לאה קליין אליאב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.