הילד נולד עם מומים קשים בכליות ועבר מספר ניתוחים. האם הבחירה בסוג הניתוח המסוים הייתה רשלנית? ומה לגבי הזמן הרב שארכו הבדיקות בבתי החולים?
תינוק שנולד ב-2002 עם מומים קשים בכליות ובמערכת השתן עבר שלושה ניתוחים בזה אחר זה אך מצבו לא השתפר. כפי שצפו כשנולד, גם עתה, די ברור שבעתיד יצטרך טיפול בדיאליזה וייתכן שאפילו יזדקק להשתלת כליה.
נפלת קורבן לרשלנות רפואית?
עורך דין רשלנות רפואית
כשהיה כבן שבע הגישו הילד והוריו תביעת רשלנות רפואית נגד בתי החולים שבהם עבר את הניתוחים – נהריה ורמב"ם ונגד משרד הבריאות. ההורים טענו כי הטיפול בבנם היה רשלני החל מעיכוב בביצוע הבדיקות ואבחון מצבו, עובר בבחירה לבצע ניתוח לא מתאים וכלה בכך שכיום כבר לא ניתן לעזור לו.
ההורים טענו כי הנתבעים צריכים לפצות את בנם על נכותו הקשה ועל הבעיות הנפשיות שמהן הוא סובל על רקע מצבו.
בחוות דעתו של המומחה מטעמם נטען כי בעוד שהנתבעים בחרו לבצע בילד ניתוח השקת שופכנים, היה עליהם לנקז את השתן שנחסם בשופכנים אל דופן הבטן, ולאחר מכן, עם הגיעו לגיל ההתבגרות, לערוך ניתוח לשחזור כיס השתן. הימנעות הצוות הרפואי מניקוז השתן היא שהביאה להידרדרות במצב הכליות שלו, וכיום כבר לא ניתן לבצע את השחזור.
הנתבעים דחו את טענות התביעה. לטענתם, הם בחרו בדרך הנכונה בהתחשב בגילו של הילד ובמומים הקשים עמם נולד. גם אם בסופו של דבר הניתוחים לא צלחו עובדה היא שעד היום הילד מתפקד רגיל ולא נזקק לדיאליזה. הצעת המומחה מטעם התובעים, טענו, לא התאימה לגילו, ובכל מקרה, הניתוחים לא הרעו את מצבו, שכל כולו נובע מהמומים המולדים.
חכמה בדיעבד
השופט רון סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה פתח את דבריו בהבהרה כי כאשר לרופא יש בחירה בין מספר אפשרויות טיפוליות, אין לזקוף לחובתו את הבחירה בשיטה המסוימת, כל עוד הייתה סבירה, רק משום שבדיעבד התברר שלא הצליחה. רשלנות אינו בדיקה של "חכמים לאחר מעשה" אלא בדיקה של אופן הפעולה בשעת המעשה, חזר השופט על עמדת הפסיקה.
השופט סבר שלא הובאו בפניו ראיות המעידות שדרך הטיפול בה בחרו הנתבעים לא הייתה סבירה או חרגה מהפרקטיקה המקובלת.
באשר לעיכוב באבחון ובביצוע הבדיקות, סבר השופט כי המעקב הרפואי לא היה חף מליקויים, אך הם לא עולים כדי התרשלות. השופט פסק כי גם אם היו נעשות לילד בדיקות תכופות יותר, זה לא היה משנה את מצבו וההחלטה על ביצוע הניתוחים המסוימים – שנלקחה על ידי צוות שלם של רופאים שערכו התייעצות מחלקתית – גם היא לא הייתה משתנה.
השופט אמנם לא הבין מדוע לקח לבתי החולים זמן רב לבצע בדיקות אולם הטיל חלק מהאחריות גם לפתחם של ההורים, שלא הגיעו לביקורות אף שנאמר להם שמצבו של בנם יצריך בשלב מסוים ניתוח.
בסופו של דבר, הרופא הסכים עם הנתבעות וקבע כי מצבו של התובע היה חמור עוד בלידתו ולא העיכוב הוא שהחמיר את המצב. עובדה, שעל אף הליקויים ולמרות הצפי שהילד יצטרך דיאליזה ואף השתלת כליות בעתיד, הוא עדיין – בגיל 13 – מתפקד עם כליותיו.
מכאן, פסק השופט, שלא הוכחה רשלנות בטיפול הרפואי והתביעה נדחתה. עם זאת, מפאת מצבו של הילד הצעיר החליט השופט שלא לחייב את הוריו בהוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד אפרים גלסברג, עו"ד איתי גלסברג, עו"ד הילה יד-שלום
- ב"כ הנתבעים: עו"ד לוין ממשרד ד. ויסגלס
* עו"ד מוטי ארד עוסק ברשלנות רפואית ודיני נזיקין
הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.