אב לשלושה טען כי לא ייתכן שימשיך לפרנס את ילדיו לנצח, וביקש לתחום את החיוב בבגרותם לשנה אחת. בית המשפט הסכים שהאב לא צריך לשלם מזונות כל ימי חייו אבל קבע שהתשלומים ימשיכו עד הגיע הילדים לגיל 30.
אב התחייב בהסכם הגירושים לשלם לשלושת ילדיו 500 שקל בחודש גם אחרי שיגיעו לגיל 21, מבלי שהחיוב הוגבל בזמן. במסגרת תביעת האב לתחימת החיוב או ביטולו, קבע השופט פליקס גורודצקי כי אין זה סביר שימשיך לשלם מזונות עד אין קץ והגביל את התשלום לגיל 30, בהתחשב ב"מסלול ההמראה" של הצעירים בישראל – העובר דרך השירות הצבאי, הטיול הגדול והלימודים האקדמיים.
ההורים התגרשו ב-2004 לאחר שבית הדין הרבני אישר הסכם גירושין שבו בין היתר התחייב האב לשלם לכל אחד מילדיו 1,200 שקל בחודש עד גיל 21, ולאחר מכן ימשיך לשלם להם 500 שקל בחודש.
כיום שני ילדיו הגדולים בין 26 ו-28 והילדה הצעירה עודנה קטינה כבת 17. לפני כשנתיים ביקש האב מבית המשפט למשפחה לקבוע כי הכוונה בהסכם הייתה שהמזונות ישולמו לכל ילד מעל גיל 21 רק למשך שנה אחת.
טענתו המרכזית של האב הייתה כי לא ייתכן שימשיך לממן את ילדיו לנצח. בנוסף הוא טען כי מדובר בילדים מרדנים שלא מוכנים לקשר עמו, כך שממילא זכותם למזונות נשללת.
הילדים ביקשו לדחות את התביעה. הם טענו בין היתר כי כלל לא מדובר בחיוב מזונות אלא בחיוב רכושי שבא כנגד ויתורה של אמם על זכויותיה בפנסיה של אביהם. בהתאם לכך, האב גם לא יכול לטעון בהקשר זה ל"מרדנות".
לעצור בנקודת זמן סבירה
אולם השופט גורודצקי הבהיר כי אינו סבור שמדובר בחיוב רכושי. לטעמו, מדובר בתשלום מזונות בין היתר משום שהוא נמצא תחת הכותרת "מזונות" בהסכם, ואין כל אזכור לכך שהאם עשתה ויתור רכושי כלשהו בתמורה.
בהתחשב בכך השופט הפנה לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שקובע במפורש כי אדם לא חייב לספק מזונות לילדיו הבגירים אלא בתנאים מסוימים, כמו אפשרות כלכלית לעשות זאת וחוסר יכולת של הילד לפרנס את עצמו.
על רקע זה הרי ש"מצב בו האב יישלם מזונות לילדים ללא הגבלת זמן", כתב השופט, "הוא מצב שאינו סביר...". במצב זה, נקבע כי יש לקבוע מועד סיום לחוזה, סמכות שנתונה לו במיוחד לנוכח העובדה שההורים לא קבעו במפורש בהסכם כי התשלום יימשך לנצח. על כן, נקבע, כי "אין מניעה לעצור את החיוב בנקודת זמן סבירה".
בהקשר זה השופט כתב כי "במציאות הקיימת, נוכח שירות צבאי חובה, טיול שבא בעקבותיו, תקופת לימודים אקדמיים והשתלבות במעגל העבודה, סביר כי 'מסלול ההמראה' לחיים העצמיים מסתיים בגיל 30 של הילד".
משכך, נקבע כי התחייבותו של האב תחול כלפי כל אחד מילדיו עד גיל 30. בתוך כך השופט דחה את בקשתו להגביל את החיוב לשנה אחת בלבד. עוד נקבע כי גם האב לא התאמץ במיוחד לקיים קשר עם ילדיו ולכן נדחתה טענתו למרדנות וסרבנות קשר.
לא נפסקו הוצאות בהליך זה.
עו"ד יעקב שמשי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.