הסכם מכר, אישור תשלום מיסים, ייפוי כוח בלתי חוזר ועדויות מהימנות הביאו לקבלת תביעה לפסק דין הצהרתי לבעלות בחלקה שנרכשה בשנות ה-70, לאחר שהמוכר ואחד מהרוכשים נפטרו.
בית המשפט המחוזי בנצרת הורה לאחרונה על רישום חלקה של 2.5 דונם במועצה המקומית בועיינה-נוג'ידאת על שם יורשיו של אדם שרכש אותה ב-1978 ושותפו לעסקה. השופטת אילונה לינדנשטראוס קבעה כי הסכם המכר, אישור תשלומי מיסים, רישום הערת אזהרה וייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתום המוכר מעידים בבירור על קיומה של העסקה ועל תשלום התמורה, ואף שבמשך שנים לא נעשו פעולות לרישום הזכויות בטאבו – יורשי המנוח ושותפו מסרו הסברים הגיוניים לעיכוב וזכאים להירשם כבעלים.
התביעה הוגשה בשנה שעברה, לאחר שיורשיו של המנוח ושותפו הבחינו כי משפחתו של המוכר החלה להשתלט על הקרקע תוך הכחשת קיומה של עסקת המכר.
התובעים הציגו בבית המשפט הסכם מכר עליו חתום המוכר המנוח, ייפוי כוח שהסמיך עורך דין לפעול לביצוע ההסכם, דיווח לרשות המס על העסקה ואישורים על תשלום המיסים, וכן הערת אזהרה שנרשמה לטובת המנוח ושותפו.
הנתבעים – ילדי המוכר המנוח ואלמנתו – הגיבו בתחילה בהכחשת העסקה וטענו שהמנוח לא מכר את החלקה האמורה ולא ברור כיצד נרשמה הערת אזהרה. כדי לתמוך בטיעון זה הם ציינו כי בטפסי רשויות המס נכתב שטח חלקה שונה לחלוטין משטחה בפועל.
לאחר מכן הם שינו את גרסתם והודו בקיומו של הסכם המכר, אך טענו כי העסקה בוטלה משום שהרוכשים לא שילמו את התמורה.
בנוסף טענו, כי התובעים למעשה ויתרו על הקרקע כיוון שבמשך 40 שנה הזניחו אותה ולא רשמו את זכויותיהם.
סתירה חזיתית
השופטת אילונה לינדנשטראוס קבעה כי מעבר לכך שגרסת הנתבעים לא הייתה עקבית וסתרה את עצמה הם גם לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם. לעומתם, עדויות התובעים היו מהימנות ואמינות, וגרסתם גובתה במסמכים מהותיים ביותר.
לגבי טענת הנתבעים בדבר הרישום השגוי של גודל החלקה קבעה השופטת שמדובר בטעות קולמוס בלבד. זאת, לנוכח העובדה שמיסוי מקרקעין אישר שהחלקה הספציפית לה טענו התובעים נמכרה בהתאם לתנאי הסכם המכר ובנוסף בדיווח לרשויות הופיע מספר שטר הבעלות של המוכר בחלקה. מכאן, השופטת קבעה כי התובעים הוכיחו את קיומה של העסקה.
בהמשך השופטת דחתה את הטענה בדבר אי-תשלום התמורה, הסותרת את תוכנו של ייפוי הכוח בו אישר המוכר המנוח שקיבל את התשלום המלא עבור החלקה. אם לא די בכך, השופטת זקפה לרעת הנתבעים את העובדה שבמשך 40 שנה לא תבעו לבטל את ההסכם עקב היעדר תמורה.
לעומת זאת, השופטת לא מצאה לנכון לדחות את התביעה בשל השיהוי רב השנים בהעברת הזכויות. בעניין זה קיבלה את הסברם של התובעים כי לא עיבדו את החלקה משום שהיא סלעית, וכי הרוכש המנוח לא טיפל בהעברת הזכויות עקב העלויות הגבוהות הכרוכות בכך. בתוך כך השופטת ציינה כי הבעלות אמנם לא הועברה אך התובעים רשמו הערת אזהרה.
לפיכך נקבע שיורשי המנוח ושותפו הוכיחו את בעלותם בחלקה וזכאים להירשם כבעליה בלשכת רישום המקרקעין. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יוסף עאוני
- ב"כ הנתבעים: יוסי ללוש, עו"ד מקרקעין
עו"ד אלישיב ברקוביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.