חברת הביטוח העלתה שורה של טענות נוספות כמו הסתכנות מרצון ו"איבוד הדעת" של הולך הרגל, שלשיטתה הפכו את התאונה לצפויה. השופטת דחתה את הטענות וחייבה אותה לשלם למבוטח 276,300 שקל.
השופטת לובנה שלאעטה-חלאילה מבית משפט השלום בקריות קיבלה במלואה תביעה שהגיש צעיר שנפגע מרכב נוסע, וחייבה את חברת הביטוח "איי.איי.ג'י" לפצותו ב-251,300 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות.
המקרה אירע ב-2014 בנצרת עילית, ערב שבת, לאחר שהתובע שהה אצל חבר והשניים חלקו בקבוק קוניאק. לקראת ערב התובע וחברו ביקשו מאשתו של החבר להסיע את התובע לביתו.
במהלך הנסיעה השניים ביקשו לעצור "כדי להתאוורר". השניים עמדו על המדרכה ובשלב מסוים התובע ירד אל הכביש ונפגע מרכב נוסע. המשטרה חקרה את המקרה, אך הנהג הפוגע מעולם לא אותר.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד מטאנס שאער, הגיש תביעה לפיצויים מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות, עבור ימי אשפוז, ימי החלמה ונזקים בגין נכות קבועה בשיעור של 28%.
חברת הביטוח, שיוצגה על ידי עו"ד עוז ברקוביץ, לא חלקה על הנזקים, כך שהמחלוקת התמקדה בעצם חבותה כלפיו התובע. במילים אחרות, האם המקרה מכוסה על ידי הפוליסה.
מטעם התובע נטען בין היתר כי תאונת הדרכים היתה אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש והיוותה הגורם הישיר והבלעדי לנזק הגופני שספג, גם אם התובע היה נתון להשפעה כלשהי של אלכוהול ואפילו אם הדבר סייע במידת מה להתרחשות התאונה.
חברת הביטוח מצדה העלתה שורה של טענות ובהן הטענה כי לא מדובר במקרה בלתי צפוי, מאחר שהוא אירע בגלל התנהגותו הרשלנית של התובע, ומשום שהיה נתון להשפעת אלכוהול. לכן לשיטת החברה אף לא ניתן לטעון כי הנזק הגופני במקרה זה נבע באופן ישיר ובלעדי מהתאונה.
מעבר לשכרות, החברה טענה לחריגים נוספים שבפוליסה, כגון הסתכנות מרצון בכך שירד לכביש מספר פעמים, ו"איבוד הדעת".
לפרש נגד המנסח
אלא שהשופטת שלאעטה-חלאילה דחתה את טענות החברה בזו אחר זו. בין היתר, השופטת הבהירה כי "התנהגות רשלנית של מבוטח אינה שוללת את היותו של הנזק פרי אירוע תאונתי".
השופטת אף הבהירה כי גם אם התובע הגביר את הסיכון לתאונה, הדבר לא הפך את האירוע לוודאי או קרוב-לוודאי, כך שעדיין מדובר באירוע פתאומי. "הגברת הסיכון ע"י המבוטח אינה שוללת מניה וביה את תחולת הפוליסה ואין בה בהכרח כדי להוציא את האירוע מהגדרתו של המונח "מקרה הביטוח" או "תאונה"', כתבה.
לפי השופטת, הפעלת "כוח פיזי חיצוני" – המכונית הפוגעת – היא הסיבה הישירה והמיידית לתאונה. בנוסף, החברה לא הוכיחה שהתובע גרם לתאונה במתכוון.
בכל הקשור לחריגים הנטענים נקבע כי "לא הוכח שהתאונה (ולא רק נזק הגוף שנגרם בעטיה) נגרמה בגלל שימוש באלכוהול, לא הוכח כמה אלכוהול שתה התובע, ובטח שלא הוכח דבר בעניין טירוף הדעת והסתכנות מדעת."
בהקשר לשכרות השופטת אף הזכירה שלא מדובר על נהג שיכור אלא על הולך רגל שמעולם לא הואשם בדבר, מה גם שלא ברור כמה בדיוק שתה. כמו כן, לא נבדקה מהירות הנסיעה ומידת רשלנותו של הנהג הפוגע.
בתוך כך השופטת הזכירה שיש לפרש תניות פטור בחוזי ביטוח באופן מצומצם, והכלל הוא שיש להעדיף פרשנות שהיא נגד מי שניסח את החוזה.
התוצאה היתה שהתביעה התקבלה במלואה. בנוסף ל-251,300 שקל, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל והוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.