הורישה דירה לכל אחד מילדיה, אז למה צוואתה בוטלה?

האישה ערכה לאחר מות בעלה צוואה חדשה, בניגוד לצוואה ההדדית עליה חתמה עמו ושאסרה עליה לעשות זאת

בית המשפט למשפחה בקריות קבע לאחרונה כי אין תוקף לצוואה שערכה אישה אחרי מות בעלה, אשר שינתה מהצוואה ההדדית עליה חתמו יחד טרם פטירתו. סגנית הנשיאה שירי היימן קבעה שהצוואה ההדדית מכילה הוראת "יורש אחר יורש" ולא "יורש במקום יורש", וכי היא הגבילה את האם מלבצע את חלוקה הירושה החדשה, הגם שהיא כביכול שוויונית.

לפני 21 שנה חתמו הורי הצדדים על צוואה הדדית שקבעה כי רכושו של מי שימות ראשון יעבור לזה שנותר בחיים, ולאחר מותו – לשלושת ילדיהם בחלוקה שווה. אבי המשפחה הוא שנפטר ראשון ולכן, בהתאם לצוואה, רכושו עבר לאם.

כשנה לאחר מותו ערכה האם צוואה חדשה, שעל פניו לא שינתה מהותית מחלוקת הרכוש בצוואה ההדדית. היא ציוותה שאחרי מותה הכספים בחשבון הבנק שלה יוענקו לילדיה שווה בשווה, ושכל אחד מהם יקבל את אחת מהדירות של ההורים. שלוש שנים אחרי שערכה את הצוואה המאוחרת הלכה האם לעולמה. בהמשך ניטשה מחלוקת בין שתי בנותיה שחשו מקופחות מהחלוקה, לבין בנה.

לטענת הבנות, הצוואה המוקדמת היא הקובעת ועל כן אימן לא הייתה רשאית לערוך את הצוואה החדשה, שלשיטתן מקפחת אותן. לעמדתן הצוואה ההדדית כוללת מנגנון של "יורש אחר יורש", ולא "יורש במקום יורש", באופן שהגביל את אימן מלבצע חלוקה מחדש של ירושת ההורים כפי שעשתה.

מנגד טען הבן שיש לקיים את הצוואה המאוחרת. לשיטתו ההוראה בצוואה המוקדמת היא מסוג "יורש במקום יורש" וכפועל יוצא עיזבון אביו עבר במלואו לאמו, אשר מצדה הייתה רשאית לעשות ברכוש המשפחתי ככל העולה על רוחה – בין בדרך של הענקת מתנות בחייה ובין בדרך של הורשה על פי צוואה משלה, כפי שעשתה.

לא ממש שוויוני

השופטת היימן קיבלה את טענת הבנות לפיה הצוואה המוקדמת כוללת מנגנון של "יורש אחר יורש". לדבריה, קריאת הצוואה כמכלול, חרף היותה מנוסחת באופן בלתי מקצועי, מובילה למסקנה שהמנוחים ביקשו לדאוג לכך שכל רכושם ועיזבונם יישאר בתוך המשפחה: תחילה דאגו זה לזה ולאחר מות שניהם, בין אם ילכו לעולמם יחדיו ובין אם אחד אחרי השני – יעבור רכושם לילדיהם בחלקים שווים.

פועל יוצא של מסקנה זו, לדברי השופטת, הוא שהצוואה המוקדמת הגבילה למעשה את האם מלהוריש את העיזבון בדרך שאינה חלוקה שווה. בהקשר לכך נדחתה טענת הבן שהצוואה המאוחרת מורה על חלוקה שוויונית של הירושה ולכן לא באמת סותרת לצוואה ההדדית.

"אמנם המנוחה ציוותה את כל כספה בחלקים שווים", כתבה השופטת, "אך ייחדה דירה לכל אחד מילדיה מבלי שנערכה בדיקה בדבר שווי הדירות ואיזון בין הילדים. מכאן שהעיזבון לא חולק בחלקים שווים בין הילדים ודין צוואה זו להתבטל".

לפיכך השופטת קבעה כי המנוחה לא הייתה רשאית לערוך את הצוואה המאוחרת בהיותה סותרת את הצוואה הדדית המחייבת שערכה עם בעלה המנוח 15 שנה קודם לכן, כך שאין לה תוקף משפטי.

בהסכמת האחים לא הוטלו הוצאות על הבן.

• ב"כ הבנות: עו"ד ענבל צבר
• ב"כ הבן: עו"ד אברהם תירוש

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.