גרושתו של בעל דוכן תותים שעבדה איתו בעסק, החזירה עודף בלי קבלה, רגע לפני שהרוכש התמים הזדהה כמפקח של מס הכנסה. התוצאה: בגלל 30 שקלים, הוא ייאלץ לשלם מס גבוה בהרבה.
בית המשפט המחוזי בלוד דחה את ערעורו של בעל עסק לייצור ומכירה של תותים, שספרי רישום המס שלו נפסלו על ידי פקיד שומה כפר סבא. פסק דינו של השופט שמואל בורנשטין עסק בעיקר במקרה של מכירת קופת תותים אחת. בסופו של דבר השופט קבע כי החלטת פקיד השומה היתה סבירה, ודחה את עמדת המערער.
הערעורים הוגשו על החלטת פקיד השומה בכפר סבא, שב-2014 פסל את ספרי החשבונות של המערער בשל "אי רישום תקבול ללא סיבה מספקת". במילים פשוטות, בגלל מכירה באופן "שחור".
החלטת פקיד השומה באה בעקבות ביקורת סמויה בדוכן התותים. שני מפקחי מס הכנסה רכשו קופסת תותים אחת תמורת 30 שקלים. את הכסף שילמו במזומן כאשר מסרו לגרושתו (שעובדת איתו בעסק) שטר של 50 שקלים וקיבלו עודף בשטר של 20. הרכישה לא נרשמה והם לא קיבלו קבלה. שתי דקות לאחר מכן בוצעו שתי קניות אחרות שכן נרשמו.
כעבור מספר דקות השניים הזדהו כפקחי רשות המיסים. כששאלו את גרושתו המוכרת מדוע לא רשמה את הקנייה, השיבה ששכחה שכן הייתה אזעקה ברכב שלה.
בתום שימוע שנערך מאוחר יותר אצל משרדי פקיד השומה, הוחלט על פסילת הספרים וזאת מהנימוקים הבאים: אי רישום תקבול בסך 30 שקל, עודף בקופה ללא הסבר, וכן משום שבשלוש ביקורות קודמות שבוצעו בעשר השנים האחרונות, נמצאו ליקויים.
המערער טען כי מידת הריכוז של גרושתו הושפעה ממספר גורמים, ובראשם העובדה שאזעקת הרכב שלה נשמעה – דבר שאילץ אותה ללכת אל הרכב ולחזור. בנוסף נטען כי המקרה התרחש כשבוע לאחר שהשניים התגרשו, ויום לפני גיוסו של בנם ליחידה קרבית. לשיטתו של המערער, שלושת אירועים אלה יחד מהווים "סיבה מספקת" לאי רישום התקבול.
מנגד, סגנית פקיד השומה העידה בבית המשפט כי מכלול הנסיבות מוביל למסקנה שהאירוע המדובר מעיד על הכלל, ולא ניתן להסתמך על ספריו של המערער, שכן אין לה "נתיב ביקורת" שיעיד על כך שכל ההכנסות נרשמו.
הכוונה פחות חשובה
באופן כללי השופט בורנשטין הסביר כי מבחן "הסיבה המספקת" לאי הרישום הוא אובייקטיבי, והוספת יסוד סובייקטיבי תסכל את מטרת פקודת מס הכנסה – ליצור מסגרת ארגונית שתמנע שיכחה, הזנחה ורשלנות. לפי השופט, גם אם המחדל התרחש ברשלנות או בשיכחה, ולא בכוונה להעלים מס, הדבר אינה מהווה "סיבה מספקת".
בנוסף, השופט זקף לחובת המערער את העובדה שלא הביא את גרושתו לעדות, ולבסס למשל את טיעונו בדבר האזעקה – במענה לכך שהמפקח טען שלא נשמעה אזעקה כלשהי.
לנוכח עדות המערער, השופט התרשם כי "המערער לא הציג כל ראיה בדבר סדרי הניהול בעסק, ולמעשה, מדבריו שלו עצמו בעדותו עולה כי חרף זאת שלפי טענתו הוא הנחה את עובדיו לרשום כל תקבול מיד עם קבלתו, בסופו של יום, אם בשל התנאים בהם פועל העסק ואם בשל סיבות אחרות, קורה שתקבולים אינם נרשמים כדבעי".
אף שהערעור נדחה, מאחר שלא מצא שהמערער פעל בחוסר תום לב או מתוך מטרה להעלים מס, השופט הורה לפקיד לקחת זאת בחשבון בהערכת השומה שהמערער יצטרך לשלם.
המערער חויב בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד חיים מזרחי
- ב"כ המשיב: עורך דין דיני מיסים נעה אלשיך
עו"ד איתי הכהן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.