לאחר שהסכימה לחתום על הסכם להחלפת החניות, התברר לה שהשכן רצה את השטח שמתחת לחדר השינה שלה כדי להקים בו בריכה. המפקחת על רישום מקרקעין הבהירה שטעות בכדאיות העסקה היא לא עילה לביטול חוזה
המפקחת על רישום מקרקעין ברחובות, ציפי קוינט שילוני, דחתה לאחרונה תביעה של בעלת דירה במודיעין לבטל עסקה להחלפת חניות בינה לבין שכן בבניין. התובעת טענה שהשכן הטעה אותה לחשוב שיש טעות ברישום והיא הסכימה להחלפה מטעמי שכנות טובה. אלא שלימים נודע לה שלא הייתה טעות ושלמעשה הוא מתכוון לבנות בשטח החניה בריכה שתהיה ממוקמת מתחת לחלון חדר השינה שלה. נקבע שלא מדובר בהטעיה שכן התובעת הייתה יכולה לבדוק בעצמה את הרישום, אלא רק בטעות בכדאיות העסקה שאין בה כדי להביא לביטול ההסכם.
הצדדים הם בעלים של שתי דירות בבניין בעיר מודיעין. לפי מסמכי רישום הבית המשותף, לדירתה של התובעת מוצמדות שתי חניות ולדירתו של הנתבע מוצמדות שלוש חניות.
במרץ 2019 נחתם ביניהם הסכם להחלפת החניות הצמודות לדירותיהם, בו נקבע שהתובעת תעביר לנתבע חניה אחת שלה שממוקמת בסמוך לדירת הנתבע והוא יעביר לה בתמורה חניה אחת שלו. בהסכם צוין כי מטרת ההחלפה היא לצורך קידום תוכנית להרחבת דירתו של הנתבע.
בתביעה שהגישה למפקחת על רישום המקרקעין שנה לאחר מכן, התובעת טענה כי חתמה על ההסכם מפני שהנתבע הטעה אותה לחשוב שישנה טעות ברישום החניות במרשמי הבית המשותף.
הנתבע טען מנגד כי מעולם לא הטעה את התובעת והיא חתמה על ההסכם לאחר שהציג לה תשריטים ומפות, וכי רק לאחר שהבינה שתוכנית הבינוי שלו כוללת בניית בריכה חזרה בה מחתימתה על ההסכם. לדבריו, בהתחלה התובעת אף דרשה לאכוף את החוזה ולהסדיר את רישום החניות בטאבו בהתאם לו, מה שמעיד על מחויבותה לקיים את ההסכם.
בלחיצת כפתור
המפקחת קוינט שילוני דחתה את התביעה. היא הבהירה כי אין ספק שלמפקח על רישום המקרקעין סמכות לדון בתביעה הנוכחית בה הסעד הוא סילוק יד, אולם שאלת תוקפו של הסכם אינה מצויה בתחום סמכותה ולכן הכרעתה בשאלה זו אינה מהווה מעשה בית דין.
לגופו של עניין המפקחת קבעה כי התובעת לא חתמה על ההסכם בגלל שהוטעתה, לאור העובדה ששנה וחצי לאחר החתימה היא שלחה לנתבע מכתב באמצעות עורכת הדין שלה בו דרשה את אכיפת ההסכם. במכתב היא לא הזכירה הטעייה, אף שבבית המשפט העידה כי נודע לה על ההטעיה מרגע שעורכת הדין החלה לטפל במקרה.
עוד ציינה המפקחת כי מעדות התובעת עולה שהיא חזרה בה מההסכם מהרגע שגילתה על כוונת הנתבע להקים במקום החניה בריכה. לכן, קבעה, מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה ולא בטעות מחמת הטעיה, ואין בכך כדי להביא לביטול ההסכם.
מעבר לזה, ציינה המפקחת, כי רישומי המקרקעין חשופים לכל בלחיצת כפתור, וחזקה על בעל דירה שהוא יודע או שעליו לדעת אילו חניות שייכות לו. לכן, קשה לקבל את טענת התובעת כי הוטעתה.
לפיכך התביעה נדחתה והתובעת חויבה ב-2,000 שקל הוצאות.
לקריאת פסק הדין בתיק 3/369/2020
- ב"כ התובעת: עו"ד רחמים דיין
עו"ד דודי מאור
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.