גבר שבנו וכלתו סורבו לקבל משכנתה, רכש דירה והשכיר להם אותה. לימים בני הזוג נפרדו והאישה המשיכה להתגורר בדירה מבלי לשלם אגורה, ואף תבעה מחצית מזכויות הבעלות בדירה. ביהמ"ש קבע כי לא רק שאין לאישה כל זכות בדירה, אלא שעליה להתפנות באופן מיידי ואף לשאת בתשלומי שכירות רטרואקטיבית
בבית המשפט למשפחה באשדוד התקבלה תביעה לפינוי מושכר ולתשלומי דמי שכירות שהגיש גבר נגד כלתו לשעבר. הכלה ניסתה להתנער מהסכם שבו היא ובעלה לשעבר העבירו את זכויותיהם בדירה לבעלות התובע, וביקשה מבית המשפט לקבוע שמחצית מזכויות הבעלות הן שלה. ואולם השופט רמי בז'ה קבע שההסכם שריר וקיים, וכי על האישה להתפנות ולשלם לחמיה לשעבר שכירות חודשית למפרע, בתוספת הוצאות משפט. ערעור על פסק הדין נדחה לאחרונה בהסכמת הצדדים.
תחילת הפרשה ב-2009 אז הצטרפו בנו של התובע והנתבעת, בזמנו זוג נשוי, לקבוצת רכישה לשם קניית דירה. לצורך מימון הרכישה והתשלום הראשון לקבוצת הרכישה פנו בני הזוג לאבי הבעל בבקשה להלוואה בסך 300,000 שקל. האב נטל הלוואה בסכום זה ושילם ישירות לקבוצת הרכישה בשם בני הזוג. בהמשך נקלעו בני הזוג לקשיים כלכליים, סורבו לקבל משכנתה מהבנק לצורך מימון הדירה, ואף ניהלו הליכי פשיטת רגל עקב הקשיים הכלכליים.
על רקע זה, ומאחר שלא עלה בידי בני הזוג להשיב לאבי הבעל את הסכום הראשון ששילם עבורם, הם חתמו בפברואר 2011 על הסכם להעברת הזכויות בדירת המגורים שתירכש לאבי הבעל - ללא תמורה, בעוד האחרון שילם את מלוא התמורה בגין רכישת הדירה לקבוצת הרכישה באמצעות כספי משכנתה שנטל בעצמו, ושילם את כל ההוצאות הנדרשות לשם הרכישה.
כשנתיים לאחר חתימת ההסכם, בפברואר 2013, עברו בני הזוג לגור בדירה, כשלטענת אבי הבעל – הוא למעשה השכיר להם אותה תמורת דמי שכירות חודשיים. המגורים המשותפים באו לקיצם בחלוף כשבע שנים, ביוני 2020, אז עזב הבעל את הדירה עקב משבר בנישואים. מאז ועד ערב פסק הדין התגוררה האישה יחד עם ילדיה ובן זוגה החדש בדירה, כאשר בשלב מסוים תשלומי השכירות לאבי הבעל הופסקו. מאוחר יותר התגרשו בני הזוג רשמית.
"הייתי צעירה ותמימה"
בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה לבית המשפט באמצעות עו"ד מיטל שמיע יוסף, דרש אבי הבעל את פינוי כלתו לשעבר מהדירה, בתוספת תשלומי שכירות רטרואקטיביים שלטענתו לא שולמו לו מאז יוני 2021.
האישה, מנגד, טענה באמצעות עו"ד יגאל בן חיים כי התשלומים החודשיים שהועברו לחמיה לשעבר אינם בבחינת דמי שכירות אלא החזרי משכנתה שהוא נטל עבורם. לשיטתה הדירה שייכת לה ולבעלה לשעבר בחלקים שווים, כאשר ההסכם מ-2011 הינו למראית עין ובטל. בנסיבות אלה, היא תבעה לקבל פסק דין הצהרתי שיקבע שמחצית מזכויות הבעלות הן שלה. "הייתי אז כבת 23 ובתמימותי חתמתי על ההסכם לבקשת בעלי דאז, מתוך תקווה שהדברים נעשים לטובת המשפחה", טענה האישה.
אבל השופט בז'ה לא השתכנע מטענות האישה. הוא הדגיש שאין מחלוקת כי בני הזוג מעולם לא השיבו לאבי הבעל כספים ששולמו על ידו עבור הדירה. יתרה מכך, ממכלול הראיות עלה שהם ראו עצמם כבעלי מעמד של שוכרים בלבד. האישה אף הודתה בחקירתה שאבי הבעל נהג מנהג בעלים בדירה.
בתוך כך דחה השופט את טענת האישה לפיה ההסכם מ-2011 נעשה למראית עין ועל כן בטל. "מצאתי לקבל את גרסת האב לפיה ההסכם שנחתם בין הצדדים לא היה למראית עין, ובפועל הצדדים נהגו על פי ההסכם וביצעו את הוראותיו ככתבן וכלשונן", כתב.
בהמשך הדגיש השופט שקיים למעשה "השתק שיפוטי" לגבי תביעת האישה (=מחסום דיוני המונע העלאת שתי טענות סותרות), שכן בהליך אחר הודתה שאין בבעלותה זכויות כלשהן בדירה. באופן המחזק את גרסת חמיה לשעבר היא מסרה באותו הליך שמתגוררת בשכירות ומשלמת 4,000 שקל בחודש.
לסיום קבע השופט כי משהאישה גרה מזה כשלוש שנים עם ילדיה בדירה מבלי לשלם מאומה לבעל הנכס, הרי שקמה לאחרון הזכות לפנותה ולקבל ממנה דמי שכירות למפרע. לפיכך הוא הורה לה להתפנות תוך 30 ימים ולשלם לתובע 4,000 שקל לחודש, רטרואקטיבית החל מיוני 2021 ועד לפינוי הדירה בפועל. בנוסף חויבה האישה לשלם לאבי בעלה לשעבר הוצאות משפט בסך 30,000 שקל.
ערעור על פסק דין זה הוגש לבית המשפט המחוזי, אך נדחה לאחרונה בהסכמת הצדדים ללא צו להוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.