בני זוג בנו בית על השטח של הורי האישה אבל לאחר שהתגרשו הבעל סירב לעזוב את המקום. תביעה שהגישו נגדו ההורים התקבלה אך הם חויבו להחזיר לו את חלקו בעלויות הבנייה.
בעלי זכויות במשק במושב בדרום זכו לאחרונה בתביעה שהגישו נגד החתן שלהם לשעבר, והוא ייאלץ לפנות את הבית שבנה עם גרושתו בשטח. עם זאת, הם יצטרכו לשלם לו כ-415 אלף שקל כהחזר על חלקו בהוצאות הבנייה. בפסק הדין שניתן בבית המשפט למשפחה בקריית גת קבעה השופטת פאני גילת כהן כי הסכמת ההורים שבני הזוג יתגוררו לצידם הייתה כפופה לכך שקשרי המשפחה ימשיכו. מרגע שפרץ הסכסוך החריף בין בתם לבין בעלה לא הייתה לו עוד זכות להישאר במקום.
בני הזוג התגוררו וגידלו את ילדיהם בבית הסמוך לבית הורי האישה במשך כעשור. ב-2015 הם נקלעו למשבר קשה ביחסים שבעקבותיו האישה עזבה. אלא שבעלה סירב להתפנות והמשיך לגור במקום גם אחרי שהתגרשו, בניגוד מוחלט לרצון הוריה.
בתביעת פינוי שהגישו נגדו טענו ההורים כי לגרוש של בתם אין כל זכויות בשטח. לדבריהם, ההסכמה שניתנה לו ולבתו לבנות ולהתגורר במקום הוגבלה ל-10 שנים, אחרי הערכה שהוויתור על דמי שכירות בתקופה זו יכסה את עלויות הבנייה.
הנתבע טען מנגד כי התובעים רצו שהוא ואשתו יגורו לצידם לצמיתות. לדבריו, הם אף הבטיחו למנות אותם ל"בנים ממשיכים" כדי שביום מן הימים יקבלו את הזכויות במשק ואף הגישו בקשה מתאימה בזמנו.
לחילופין טענה הנתבע כי התובעים נתנו לו רשות לגור בבית באופן קבוע, תוך שהכחיש את הגרסה שדובר על שכירות זמנית. עוד הוא טען כי מימן את הבנייה מכספים פרטיים, ואם יפונה הוא זכאי לפיצוי על ההוצאות והשבחת המשק.
התובעים השיבו שגם בהנחה שהתירו לבתם ובעלה לגור בבית ללא הגבלה הם רשאים לחזור בהם בעקבות הגירושים. בנוסף הם הכחישו כי הבטיחו למנות אותם ל"בנים ממשיכים", וטענו כי הבקשה שהגישו בזמנו נועדה לאפשר לבני הזוג לקחת הלוואה ומכל מקום המינוי לא נרשם ולא אושר.
פגיעה בזכות הקניין
השופטת פאני גילת כהן קבעה כי מהראיות והעדויות עלה בבירור כי התובעים רצו שהנתבע ובתם "יתקעו יתדות" בבית אלא שהסכמה זו הייתה כפופה לכך שקשרי המשפחה ימשיכו.
במילים אחרות, כבעלי הזכויות בקרקע הם היו רשאים לחזור בהם עם שינוי הנסיבות שאירע לנוכח הגירושים והמאבק המשפטי החריף שניהלו בתם והנתבע. עוד ציינה השופטת כי ברור שבצל הסכסוך העמוק המשך המגורים של הנתבע בסמוך לביתם פוגמת בזכות היסוד שלהם ליהנות מקניינם.
השופטת הוסיפה כי הטענה למינוי "בן ממשיך" לא הוכחה, בפרט נוכח העובדה שהעברת הזכויות במשק כפופה להסכמת המושב ורשות מקרקעי ישראל – שאין חולק שלא ניתנה. גם אם היה איזשהו רעיון סביב האפשרות הזו בשיח "הפנים משפחתי", כתבה, הוא נותר בחלל האוויר ולא התממש.
עם זאת, השופטת התרשמה כי התובע אכן מימן חלק מהבנייה והוא זכאי לפיצוי מטעמי צדק. בהתחשב בנסיבות ובכך שהבית נבנה בתקופת הנישואים (כלומר, ממקורות משותפים לו ולגרושתו), סכום הפיצוי הוגבל למחצית מעלות הבנייה שהוערכה בכ-830 אלף שקל.
בסיכומו של דבר נקבע כי הנתבע יפנה את המשק בכפוף לתשלום של כ-415 אלף שקל. לא נפסקו הוצאות משפט.
* עו"ד ראובן פרנקו עוסק בדיני מקרקעין ובנחלות במושבים ובקיבוצים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.