הותר לפרסום: בית המשפט למשפחה פסל צוואה של ניצולת שואה דמנטית, אשר הורישה את דירתה היחידה לבתה הצעירה והותירה את שלושת ילדיה האחרים כמעט בלא כלום. המחוזי דחה את הערעור שהגישה הצעירה על קביעה זו.
צוואה שהותירה אחריה ניצולת שואה העסיקה את בתי המשפט ב-8 השנים האחרונות, ובוטלה באחרונה סופית, לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים אישר את החלטת בית המשפט למשפחה לפסול אותה מחוסר כשרות, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכתה.
פסק הדין שהותר לפרסום באחרונה עסק בצוואה שערכה ניצולת שואה קשישה ב-1994. בצוואה נכתב כי הרכוש המשמעותי היחיד של האישה – דירה יוקרתית בירושלים – יעבור לצעירה מבין ארבעת ילדיה.
בשנת 2009, אחרי שנפטרה, בתה הצעירה תבעה לקיים את הצוואה אולם שלושת אחיה טענו שיש לבטלה מאחר שאחותם יזמה את הצוואה והייתה מעורבת בניסוחה, תוך ניצול מצבה של אמם שסבלה מדמנציה (שיטיון).
הם הציגו מסמכים רפואיים רבים המוכיחים שבתקופת עריכת הצוואה היה מצבה הקוגניטיבי של האם רעוע וכל אחד מהם שיתף את בית המשפט בזכרונותיו מאותה עת. סיפורים עצובים אלה לימדו שכבר בשנת 1991 הייתה האם מבולבלת, שכחנית ולא מחוברת למציאות.
היו גם עדויות נוספות מצד קרובים ומכרים שמצאו אותה לא פעם משוטטת מבלי לדעת לאן, אולם האחות הצעירה הכחישה את כל הטענות הללו והתעקשה שאמה הייתה במצב טוב.
התובעת טענה כי לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ואמה החליטה כפי שהחליטה מאחר שדאגה לה והבינה שעליה לעזור לה יותר מאשר לאחיה, הנשואים והמסודרים. היא סיפרה כי בהיותה בת זקונים היה לה קשר מיוחד וקרוב עם אמה, ושבגיל צעיר היא לקתה בסרטן ועברה ניתוח קשה ומאז חייה לא השתקמו והיא מעולם לא הקימה משפחה.
טשטוש גבולות
אך טענותיה "לא עמדו במבחן האמת", כלשונו של השופט הבכיר שלמה אלבז שציין כי זהו אחד המקרים הקיצוניים של חוסר מהימנות שנתקל בו.
האמת צפה לאחר שיומניה האישיים של התובעת נחשפו והעידו על מעורבות "אינטנסיבית, חמורה ובוטה" עד כדי "טשטוש הגבול בין עשיית הצוואה על ידי המנוחה לבין עשייתה על ידי התובעת".
למעשה, השופט אלבז קבע כי לא רק שהמנוחה לא הייתה מעורבת בצוואה אלא שהיא לא יכולה הייתה להיות מעורבת כיוון שבאותה תקופה היא סבלה מדמנציה ולא יכלה להפעיל שיקול דעת כלכלי או משפטי.
מסקנות אלה נתמכו בקביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט, בתיעוד רפואי ובראיות נוספות, בהם מסמכים והקלטות שבהם נשמעת התובעת מודה במצבה של אמה – הרבה לפני עריכת הצוואה.
השופט הוסיף כי "הוכח שהתובעת פעלה במשך תקופה ארוכה, הן לפני מועד חתימת הצוואה והן לאחר מכן, יזמה והניעה את הליכי עריכת הצוואה והפעילה השפעה מסיבית ומטרידה על אמה. הוכחו גם מצב המנטלי והקוגניטיבי הקשים של המנוחה, אשר יכלו לשמש קרקע פורייה לניצול". בנסיבות אלה, כתב השופט, הוכחה גם קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת על אמה.
לאחר שהשופט מזרחי ביטל את הצוואה על סמך שלוש עילות: מעורבות בעריכת הצוואה, היעדר כשירות מנטלית של המצווה והשפעה בלתי הוגנת, הגישה התובעת ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור זה נדחה לפני כשלושה חודשים ואשרר שאין לקיים את הצוואה.
- ב"כ התובעת: עו"ד נועם בן חורין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דב בלום
עו"ד אילנה מליחי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.