תביעה נגד עיריית חולון חשפה התנהלות קלוקלת ולא חוקית. בית המשפט הבהיר חד-משמעית: רשויות מקומיות מוסמכות לחשב חוב פיגורים רק באמצעות ריבית פשוטה. סכומי ההשבה לתושבים ייקבעו בהמשך.
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית חולון וקבע כי היא אינה מוסמכת לחשב תשלומי פיגורים על איחור בתשלומי מסים עירוניים בשיטת ריבית דריבית (באמצעות תוספת הריבית לקרן החוב). השופטת יהודית שטופמן הבהירה כי החוק לא העניק לרשויות המקומיות סמכות לגבות תשלומי פיגורים בשיטה שמביאה למעשה לכפל קנס ופוגעת קשות בזכות הקניין.
את התובענה הייצוגית הגיש תושב חולון באמצעות עו"ד מוטי קראוס ממשרד אגרט-קראוס לאחר שקיבל דרישות תשלום מופרכות עבור חוב ארנונה שלא שילם בזמן. טענתו המרכזית הייתה כי העירייה מחשבת את תשלומי הפיגורים על חובות ארנונה שלא שולמו בזמן בשיטת ריבית דריבית, ובכך מגדילה אותם משמעותית שלא כדין.
התובע הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון בנוגע לעיריית נתניה, בה נקבע כי כוונת המחוקק הייתה להוסיף ריבית פשוטה בלבד. לדבריו, כאשר המחוקק התכוון להתיר גבייה של ריבית דריבית הוא ציין זאת במפורש, וגם אם נצא מנקודת הנחה שלשון החוק לא ברורה, יש לפרש אותו באופן שמיטיב עם התושבים.
מהצד השני טענו עורכי הדין של העירייה אלי אליאס וגילה ליבוביץ, כי אין כל סיבה להעדיף פרשנות שמקלה על נישום שלא שילם מס בזמן. לשיטתם, ההחלטה לגבות בשיטת החישוב של ריבית דריבית סבירה כפי שמעידה חוות דעתו של מומחה בתחום המימון שלפיה בעולם המימון מפרשים את המונח 'ריבית' כריבית דריבית.
עוד לפי העירייה, המקרה הזה שונה מהמקרה של עיריית נתניה בשל ההבדלים בעמדותיהן ובשיטות הפעולה שלהן. כמו כן נטען כי גביית ריבית דריבית היא דרך אפקטיבית להרתיע תושבים מפני איחור בתשלום חובות.
בלי פרשנות פרטית
השופטת שטופמן דחתה את עמדת העירייה תוך שהפנתה אותה לחוק יסוד משק המדינה, לפסיקת בית המשפט העליון ולעקרון הכי בסיסי במשפט הציבורי: רשות ציבורית רשאית לפעול רק בהתאם להסמכה מפורשת בחוק, בפרט כשהדבר נוגע לגביית מסים.
השופטת קבעה כי חוק הריבית לא מסמיך את העירייה לחשב את תשלומי הפיגורים בשיטת ריבית דריבית. החוק נוקט במונח "ריבית צמודה", ובתי המשפט כבר קבעו לא פעם כי מדובר בריבית פשוטה. בהקשר זה ציינה השופטת כי חוות הדעת שהציגה העירייה לא גוברת על הפרשנות המשפטית של החוק.
השופטת הוסיפה עוד כי העירייה מנסה לאבחן עצמה מהמקרה של עיריית נתניה, אלא שהחוק הוא אותו חוק, ויש לו רק משמעות אחת נכונה. "פרשנות 'פרטית' של החוק על ידי עיריה מסוימת, לפיה החוק מאפשר גבייה בריבית דריבית", כתבה, "מהווה חריגה מעקרון תשלום מס אמת ומהווה פגיעה באזרח. יתרה מכך, פרשנות כזו פוגעת בזכות לשוויון, בכך שמחילה שיטות חישוב שונות על תושבי ערים שונות".
באשר לטענת ההרתעה, השיבה השופטת כי די בכך ששיעור הריבית על תשלומי פיגורים הוגדל משמעותית מ-4% ל-6% במטרה לתמרץ חייבים לסלק חובות, ושימוש בריבית דריבית יביא ל"הטלת כפל קנס ופגיעה בזכות הקניין, במידה שאינה ראויה ואינה נחוצה להגשמת תכליות החוק".
לפיכך התובענה התקבלה והשופטת הורתה למנות כלכלן לצורך חישוב ההחזרים לתושבים שחויבו ביתר בין השנים 2010-2015. הגמול לתובע ושכר הטרחה יחושבו בתום ההליך, בהתאם לסכום ההשבה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.